הכל בראש...

"קקי!!!!!!!" היא נותנת שאגה שלא היתה מביישת את ג'ון סנואו בפרק רנדומלי של "משחקי הכס". משתרר שקט בבית הקפה.  אני מנסה להתעלם באלגנטיות.  "רוצה עוד צ'יפס ? הוא מזה טעים" "אני חייבת קקי!!" היא דוחפת את הכיסא. "תתאפקי עד הבית?" "עכשיו!!!  עכשיו!!"  היא מקפצת במקום. אין מנוס. אני אוספת את הדברים שלנו במהירות. תיק שלה, תיק שלי, ארנק, טלפון, מטען, בקבוק מים שלי, בקבוק מים שלה,  עוגיות, מדבקות, בובה, קוקיות, פרח מהגן, כתר מהגן,  ספר מהגן. ציור שסיימנו, ציור שהתחלנו, צבעים שקיבלה מתנה, גם את החצי שנשבר על הרצפה.  "מוצץ!!!!!" ברור, כי אין קקי בלי מוצץ. אני מחייכת נבוכה לזוג שיושב לידי ומלמלת "שיהיה בתיאבון".  "אמא מהר!!!" שתהיה לי בריאה, הבת שלי. איך היא מחרבנת רק במקומות ציבוריים.  בבית-  כלום. אבל משהו בחוסר נגישות,  חוסר הגיינה וחוסר נייר טואלט – עושה לה את זה.  אחלה. "קשה לי כבר להתאפק".... "לא לנשום!" אני פוקדת בעודי מתחילה לרפד

אירוע חנוכה במשרד החדש של נ'. ההנחיה – "תתלבשו יפה". אמא'לה. "אין לי כוח!" אני מקטרת בקול רם מידי. הקטנה מפסיקה להסתובב עם השמלה המתנפנפת.  "בואי אני י עזור לך."  היא מושכת את היד שלי ומובילה אותי אל מול הארון הפתוח. "זה יהיה כיף." וואט?? ארון בגדים וכיף ביחד ? זו לא הבת שלי. "אין לי מה ללבוש". אני מקטרת. "אני יודעת." היא מוציאה טי שרט. "יורד גשם בחוץ. צריך משהו ארוך." "אז זה." היא שולפת גרביים עבים. "זו התחלה..." "טוב, אז זה."  "לא, יש על זה כתם." "אז זה." "זה לא עולה עליי." "אז זה." "לא. לבשתי את זה באירוע שעבר." בת ה(כמעט) שלוש שלי מגלגלת עיניים ופולטת אנחה. "אמא, כל הזמן את אומרת לא. כל הבגדים מאוד נעלבו.  אולי תלבשי משהו של אבא?" עכשיו תורי לפלוט אנחה. "אוקי, פוקוס. מה עם חולצת כפתורים?" "זה מדאים!" "או אולי שמלה סגולה?" "זה מד

       1.       איך היית מגדירה עצמך כאמא?       א.       לחוצה, מגוננת, פולניה       ב.       זורמת, ליברלית, קשובה, מכילה, עייפה.       ג.        קשוחה, דעתנית, סובייטית 2.   הגוזלית שלך חוגגת פעם ראשונה יומולדת בגן. את-         א.  לא מבינה על מה המהומה, כולה שנתיים, היא לא תזכור מזה כלום.         ב.       שומרת פאסון, די קולית. עד שאת רואה אותה קופצת בחישוקים...         ג.       מתחילה עם הבכי 3 ימים לפני המאורע עם "עוף גוזל"  מתנגן ברקע.                 הם גדלים כל כך מהר! 3.  בדרך הביתה אתן הולכות, מחזיקות ידיים, הקטנה שלך שרה לעצמה בקול רם מחרוזת שירי ט"ו בשבט שעליה היא תקועה כבר 3 חודשים....  פתאום משום מקום, היא נשכבת על המדרכה פייס דאון, מתחילה לרקוע ברגליים ולצעוק.  מה את עושה?       א.       נזעקת לעברה עם ספריי Lysol   בנוהל " חָ­טֶא וסע " "את יודעת כמה חיידקים יש             פה?   ועוד על פיפי של כלב?   איפה המגבונים? קומי, קומי!!!!"       ב.       נשכבת על ידה ומתחילה לחקות אותה. אולי היא תתרומם מהפאדיח

  כשל לוגי   אני:        מה זה?   היא:        תות   אני:        ובאיזה צבע התות?   היא:       אדום!!!   אני:        נכון. ומה זה?   היא:       אריה.   אני:        ואיך שואג אריה?   היא:       ווווואאאאאא!!!!   אני:        ומה רצה האריה לאכול?   היא:       פתיתים!!!                                                                          ********** אינשטיין אני:        איך קוראים לך? היא:       מאיה אני:        ואיך קוראים לסבתא? היא:       טלי אני:        ואיך קוראים לאמא?  היא:        אמאאאאאאא !!!                                                                         ********** דיסה או לא דיסה, זו השאלה אני:        את רוצה חביתה? היא:       לא. דיסה. אני:        אין דיסה. את רוצה מלפפון? היא:       לא. דיסה. אני:        אין דיסה. את רוצה עגבניה? היא:       לא. דיסה. אני:        אין דיסה.  את רוצה לחם עם טחינה? היא:       לא. דיסה. אני:        אין דיסה.  את רוצה שאכין דיסה? היא:       לא. צ&