הכל בראש...

לאחרונה פיתחתי הרגל מגונה.  התחלתי להתמיד בחדר כושר.  (להתמיד =  ללכת יותר מפעם בשבועיים) כן, זה הפתיע גם אותי.  אז אני על הסטפר כבר  10 דקות שלמות.  בקושי נושמת.  מזיעה נהרות כמו חזרזיר בר  קטן,  משכנעת את עצמי   שהטוסיק מרגיש לי הרבה יותר מכווץ מתחילת האימון. ברור!    בכל זאת- 50 קלוריות לא הולך ברגל... קיבינימט.   איך 50? לא, נראה לי משהו לא בסדר במכשיר.. הספירה עובדת לאט מידי.   אני לוחצת על כל מיני כפתורים.    אוי, הנה החתיך הזה משבוע שעבר. אמא'לה, למה הוא מסתכל עליי דווקא עכשיו?! נועה, תתרוממי! אולי הוא הסתכל על הטלויזיה? ליתר בטחון, אני משנסת מותניים.    זה לא עובד.   איך 54 קלוריות?   טוב, בסוף האימון אני הולכת לקבלה להתלונן.   לא עשיתי מנוי בשביל לעבוד עם מכשירים שבורים... פתאום אני שומעת קול מאחוריי. מלודיה סליזית של סקסופון.  אני עושה חצי סיבוב עם  הראש.  אור בוהק מסנוור אותי עד כדי סחרחורת. יש תחושה שהזמן עומד מלכת.  אני ...

ארבע בבוקר. NBA Finals 2011- Miami Heat vs. Dallas Mavericks Game 1  ולכל הבנות שלא הבינו: כן, זה כדורסל. וכן, זה חשוב. בן זוגי מתעורר נלהב והולך לסלון לחבר את המחשב לטלויזיה. ככה זה כשאין לך 5 פלוס. אני, פוקחת עין, ועוד אחת, מתיישרת בקושי, מחכה ששתי כפות הרגליים יפגשו את הרצפה. זה לוקח 10 דקות. ככה זה כשאת בן אדם שצריך לישון. "אני באה, אני באה!" אני צועקת ומקדימה אותו. אין לי כוח לשמוע אותו מזרז אותי. בכל זאת, 4 בבוקר... אני מדדה לסלון, עפוצ"ה ומגורדת (היתושים הורגים אותי) ובלב אני חושבת שדיר באלק, אחרי כל מה שעשיתי בשבילם, כדאי מאוד שדאלאס ינצחו, הם לא רוצים להתעסק איתי. אני מתרסקת על הספה לידו ועוצמת עיניים, מנסה לגנוב כמה רגעי חסד אחרונים עד שהבחור מסדר את העניינים. "אני ערה, אני ערה..." אני מדווחת מנומנמת. מדהים איך אני היחידה שחושבת שזה עובד על מישהו. בעודי מפליגה אל עולם החלומות, אני שומעת: "משהו לא בסדר... המחשב תקוע..." מודל שלבי האבל שלאחר טראומה- Grief Process טינג... אני נמתחת כמו קפיץ. עכשיו אני ערה! "מה זה???" א...