הכל בראש...

Just for the record , אין לי בעיה עם העובדה ש-נ' אהובי נוסע לטייל לכמה שבועות  בשבילי הארץ, בלעדיי.  להיפך.  טוב לו שם, לי טוב בבית וגעגועים עושים טוב לקשר.   אז מה בכל זאת לא בסדר? מֵרְפִי.  כשאת חוזרת מבילוי לילי אצל חברים ומוצאת מחוץ לדלת, ג'וק ענק וחום, מהסוג שלא זז עד שאת ממש קרובה, הסוג שאת יכולה לשמוע את הקראנץ' שיהדהד במורד הבניין  אם תורידי עליו לבנת חבלה או סתם תהיי אמיצה מספיק לדרוך עליו בעוצמה ואז להיפרד מהנעל שלך לתמיד (כי ברור שהיא תיזרק אח"כ לזבל) – זה לא נעים. "אני לא מאמינה שהוא עבד עליי", אני מייללת ומחניקה זעקה. נ'  הרי טרח להרגיע אותי לא פעם שג'וקים מהסוג הנ"ל כמו גם גנבים, לעולם לא יגיעו לדירתנו :  " אנחנו קומה רביעית בלי מעלית.   בחצי הדרך הם כבר יתייאשו ויחזרו למטה.   חוץ מזה, כל כך גבוה כאן שאין להם חמצן." חמצן בתחת שלי.   בנתיים   היחידה בלי חמצן זו אני. אני פותחת את הדלת בזריזות ומדלגת מעל היצור הדוחה.  אולי דווקא נעים לו לישון במסדרון?  ככה הוא שומר על כל האופ...

התחלתם כבר? איך מתקדם? תיאום פגישה. מה שלומך? את הכלה? מי החתן? מאחר, אה?.. שנתחיל בלעדיו? נתחיל בלעדיו. רוצה קפה? מקסימום, תתגרשו. סתם בדיחה. הנה החתן. תאום ציפיות. מה הכיוון? גן טרופי? על גופתי. רשיון עסק? המקום נסגר. משהו אינטימי. אלה המחירים. שכר מלצרים. לא כולל. אוי אלוהים. בלי לחץ. זה גמיש. חופה מסורתית. מעצב בית. שיקולים נוספים. מזג אוויר. שעון קיץ. כניסת שבת. קצת רחוק. כביש 6. רשימת מוזמנים. רק 250? כבר 250? מה 250? אמא שלך. אבא שלך. אפשר לדחות. יהיה בסדר. טיסה לקפריסין? רעיון מעניין. לא באמת. צריך לנשום. שנחתום חוזה? בלי חרטות. שברת- שילמת. מזל-טוב.

כשאת יושבת עם נ' באמצע דיזנגוף סנטר, שישי בערב, בג'ימבורי שליד השירותים ופתאום העבר שלך מחליט להופיע בלי אזהרה- זה קטע. התרגשתי נורא. היי! אני קוראת לו וקמה מהר.  הלב שלי מחסיר פעימה.  לא פשוט למצוא את עצמך ככה פייס טו פייס עם העבר שמסתכל לך ישר בעיניים. אני ממהרת לערוך היכרות. "נ' תכיר, זה נ'- בקרוב בעלי. " הם לוחצים ידיים. מעניין איך זה מרגיש. מה הוא עושה פה? מאיפה? למה עכשיו? אוי נו, לא יכולתי לשים על עצמי משהו יותר יפה? אני יושבת בין העבר לעתיד שלי .  אנחנו מנהלים שיחת חולין.  זה מוזר. שניהם מסתכלים בי, כל אחד אחרת ואני- עם כל אחד,אחרת.  מחליפים מידע. משהו על החיים, עיסוק, טיימינג, הבחורה הנכונה... אני מסתכלת  עליו ארוכות.      הוא יפה, העבר שלי, מרשים, מסקרן.  ואז הוא צריך לזוז. רגע, רק הגעת. "אני אלווה אותך החוצה." . אני מציעה לו. אנחנו מתחילים ללכת. הוא מחבק אותי.  "גבהת." "לא גבהתי מגיל 15."  איזה עבר מבולבל.  הוא בוחן שוב. "אבל רזית בטוח."  "רזית" אני ...

טלפנית:  "חברת NOT שלום, מדברת קארין, איך אפשר לעזור?" בחורה:  "שלום קארין, מדברת  ________ , אני מעוניינת להתנתק סופית." טלפנית:  "יואו,  בזה הייתי מעדיפה שלא לעזור..." בחורה:  "סליחה?" טלפנית:  "סתם מאמי, סתם..  קצת חוש הומור, אחרת מה נשאר לנו בחיים?..." בחורה: "מאז שאני איתכם, הוא נעלם לי.." טלפנית:  "אמא, זה מלחיץ..." בחורה:  "אז את קובעת לי מתי תגיעו?" טלפנית: "לא חבל? יש מבצע חדש: 51.9 דקות ב 4.3 אגורות לא כולל ימים א'-ש'                או 86.2 אגורות לחו"ל לא כולל אירופה, אסיה או כל יבשת שמתחילה ב א'. בחורה: "מה?? ממש לא! כל פעם אני נופלת לזה.. אני רוצה שתגיעו מחר! טלפנית: "את יודעת מה אומרים על נשים אסרטיביות?" בחורה: "זה לא מעניין אותי, אני רוצה להתנתק מחר! טלפנית: "אוקי.. אז תני לי לסכם את השיחה עד כה- את רוצה להתנתק ושנגיע מחר.                 עיר-" ב...

לא מזמן חבר בא לבקר אותנו, בפעם הראשונה.  "זו המיטה שלי", נ. מסביר לו  "וזו המיטה של נועה" הוא הולך ומצביע על הספה בסלון.  שניהם צוחקים.    החבר- מהבדיחה ונ. מהמציאות. תמיד אהבתי להירדם על ספות.  עוד בבית- אמא.  נרדמת סדרתית.  כזו אני.    כמו אבא שלי, כבר בשעה 22:00, אני מתמוטטת.   בשונה ממנו, המשפט  "תעירי אותי עוד 7 דקות ונצא", לא תופס לגביי.  הלוואי.  כל שנ"צ שלי מסתיים בבוקר  שלמחרת.  מה שנקרא- lose- lose situation .  הכל התחיל ערב אחד כשנ. שהה מחוץ לבית. בעודי שוכבת על הספה בסלון מזפזפת  בין ערוץ 1, 2, ו-10 כי זה מה יש, התחלתי להרגיש את העקצוץ הזה בעיניים המוכר  לי היטב.   "נועה, זה הזמן."  אני פוקדת על עצמי. "קומי עכשיו מהספה!  תרימי את  עצמך ותצעדי למיטה.  זה או עכשיו או עכשיו!" אני ממשיכה.  "את יודעת מה יקרה.    נ. יחזור וימצא אותך פה והוא לא מכיר את זה אצלך.. למה לנפץ לו אשליות??  נועה, קומי עכשיו!!! קומי עכ- Zzzzzzzzzzzz...

מכולת שכונתית.   בחורה ומוכר. בחורה:     " סליחה? יש לך אולי חבר?" מוכר:     " יש לי כמה.   תלוי מה את רוצה." בחורה:   "כמה עולה חתיך?" מוכר:     " יקר." (הבחורה מסתכלת על המוצר, מרימה גבה) "נו מה?! אירופאי, תוצרת חוץ." בחורה:   " טוב, אז יש לך משהו יותר זול?" מוכר:     "יש במבצע: 2 ערסים במחיר של אחד." בחורה:   " אוותר.   אולי רומנטי?" מוכר:     " בדיוק נגמר לי." בחורה:   "בעל חוש הומור?" מוכר:    " זה מתעכב במשלוח." בחורה:   "אוהב ומפרגן?" מוכר:     (מגחך) "לא מייצרים אותם יותר." בחורה:   "מה אתה אומר? אז מה כן יש?" מוכר:     "חרמן, דוחה, שעיר, אידיוט, שחצן ושוביניסט." בחורה:   "לא, לא.   עזוב.     גם ככה אני מנסה להפסיק..."

שם:             נועה בן-ארי (שם במה- "נועה 1") השכלה:       בעלת תואר B.A  באומנות התיאטרון מאוניברסיטת תל אביב. תפקיד:        מדריכה מקצועית- קיטנת תיאטרון-מחול, זוהי השנה השלישית.                       גילאים- א'-ב'. מקום:         "תפוח פיס", עיר בפריפריה זמן:             קיץ חם מאוד, יולי 2011.  שכר גלובלי: 4000 שח. 15 יום נטו, 7:45-13:00. סטטוס:        פנויה (לעבודה) חתימת העובד____________   חתימת המעביד______________                                       ...