הכל בראש...

כשאת יושבת עם נ' באמצע דיזנגוף סנטר, שישי בערב, בג'ימבורי שליד השירותים ופתאום העבר שלך מחליט להופיע בלי אזהרה- זה קטע. התרגשתי נורא. היי! אני קוראת לו וקמה מהר.  הלב שלי מחסיר פעימה.  לא פשוט למצוא את עצמך ככה פייס טו פייס עם העבר שמסתכל לך ישר בעיניים. אני ממהרת לערוך היכרות. "נ' תכיר, זה נ'- בקרוב בעלי. " הם לוחצים ידיים. מעניין איך זה מרגיש. מה הוא עושה פה? מאיפה? למה עכשיו? אוי נו, לא יכולתי לשים על עצמי משהו יותר יפה? אני יושבת בין העבר לעתיד שלי .  אנחנו מנהלים שיחת חולין.  זה מוזר. שניהם מסתכלים בי, כל אחד אחרת ואני- עם כל אחד,אחרת.  מחליפים מידע. משהו על החיים, עיסוק, טיימינג, הבחורה הנכונה... אני מסתכלת  עליו ארוכות.      הוא יפה, העבר שלי, מרשים, מסקרן.  ואז הוא צריך לזוז. רגע, רק הגעת. "אני אלווה אותך החוצה." . אני מציעה לו. אנחנו מתחילים ללכת. הוא מחבק אותי.  "גבהת." "לא גבהתי מגיל 15."  איזה עבר מבולבל.  הוא בוחן שוב. "אבל רזית בטוח."  "רזית" אני ...

שבועיים לא פשוטים עברו על כוחותינו.  הכל התחיל בתאונת אופנוע.  החלקנו על  הכביש אני ו.. מחשש לחייו, נקרא לו א'. 2 דברים עברו לי בראש באותו רגע: א.       לאספלט מקרוב יש טקסטורה מעניינת. ב.       משהו בוער.  מעניין מה זה... ישר התרוממתי. " אני בסדר!  אני בסדר! " אני מכריזה לכל המעוניינים. "הנה, אני בסדר." -          -  "נועה, עדיף שתשבי  שניה..." -          -  "לא, אני ממש בסדר, הנה אני-" מבט חטוף כלפי מטה והופ, שניתי גירסא. "אני לא בסדר!! אני לא בסדר!!!..."     כן, הברכיים שלי, שיחיו, לקחו את העניין קשה. תאונה מסוג זה ממחישה בצורה מדויקת את ההבדלים בין המין החזק למין היפה.    בעוד שחברותי התעניינו בעיקר לשלומי ( "יואו, אני לא מאמינה שזה קרה ! איך את  מרגישה? כואב? את יכולה ללכת? נראה לך שיישארו צלקות?  אז מה לבשת? היו חתיכים  במיון? טוב, מה רע בחתיכים?" ) הבנים שבחיי ראו ס...