רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית שמחה

"...ואני כפיי ארימה..."

(נועה ו - 2015 הולכות ברחוב. עוברות על פני 2014.) 2014:  "וואו, וואו,נועה. זהו? ככה? כאילו אנחנו לא מכירות? (ממשיכות ללכת)             " חכי שניה , לאן את רצה ?” (נועה מסמנת ל 2015 להמשיך קצת. היא נעצרת, מסתובבת לאחור ונעמדת ליד 2014) נועה:  "הלאה." 2014 : "לאן? אפשר לחשוב שהזמן בורח... דייט לוהט?" נועה:  "פגישת הכרות." 2014:  "הכרות? ככה קוראים לזה היום? עם מי?" נועה:  "2015." 2014:  "2015?? החמוצה הזו שעומדת שם, מסתכלת עלינו ועושה פרצופים?" 2015: (צועקת) " שמעתי את זה. לפחות אני לא פאסֶה." 2014:  "נשמה, פאסה תגידי לסבתא שלך. אני כבר מלאתי את הלוח שנה              כשעלייך עוד לא חשבו בכלל..." נועה: בנות, אפשר להרגע?  ( פונה ל 2014) " אני צריכה להמשיך ...” 2014:  "איתה? עם הסימן שאלה הגדול הזה? תני דבר אחד שיש בה ואין בי." נועה:  "אני יודעת... היא מסקרנת, מסתורית, מרגשת, מאתגרת, לא צפויה." 2014:  "טוב, ביקשתי אחד." ...

בשתי מילים

התחלתם כבר? איך מתקדם? תיאום פגישה. מה שלומך? את הכלה? מי החתן? מאחר, אה?.. שנתחיל בלעדיו? נתחיל בלעדיו. רוצה קפה? מקסימום, תתגרשו. סתם בדיחה. הנה החתן. תאום ציפיות. מה הכיוון? גן טרופי? על גופתי. רשיון עסק? המקום נסגר. משהו אינטימי. אלה המחירים. שכר מלצרים. לא כולל. אוי אלוהים. בלי לחץ. זה גמיש. חופה מסורתית. מעצב בית. שיקולים נוספים. מזג אוויר. שעון קיץ. כניסת שבת. קצת רחוק. כביש 6. רשימת מוזמנים. רק 250? כבר 250? מה 250? אמא שלך. אבא שלך. אפשר לדחות. יהיה בסדר. טיסה לקפריסין? רעיון מעניין. לא באמת. צריך לנשום. שנחתום חוזה? בלי חרטות. שברת- שילמת. מזל-טוב.

עד החתונה זה יעבור

שבועיים לא פשוטים עברו על כוחותינו.  הכל התחיל בתאונת אופנוע.  החלקנו על  הכביש אני ו.. מחשש לחייו, נקרא לו א'. 2 דברים עברו לי בראש באותו רגע: א.       לאספלט מקרוב יש טקסטורה מעניינת. ב.       משהו בוער.  מעניין מה זה... ישר התרוממתי. " אני בסדר!  אני בסדר! " אני מכריזה לכל המעוניינים. "הנה, אני בסדר." -          -  "נועה, עדיף שתשבי  שניה..." -          -  "לא, אני ממש בסדר, הנה אני-" מבט חטוף כלפי מטה והופ, שניתי גירסא. "אני לא בסדר!! אני לא בסדר!!!..."     כן, הברכיים שלי, שיחיו, לקחו את העניין קשה. תאונה מסוג זה ממחישה בצורה מדויקת את ההבדלים בין המין החזק למין היפה.    בעוד שחברותי התעניינו בעיקר לשלומי ( "יואו, אני לא מאמינה שזה קרה ! איך את  מרגישה? כואב? את יכולה ללכת? נראה לך שיישארו צלקות?  אז מה לבשת? היו חתיכים  במיון? טוב, מה רע בחתיכים?" ) הבנים שבחיי ראו ס...