הכל בראש...

(נועה ו - 2015 הולכות ברחוב. עוברות על פני 2014.) 2014:  "וואו, וואו,נועה. זהו? ככה? כאילו אנחנו לא מכירות? (ממשיכות ללכת)             " חכי שניה , לאן את רצה ?” (נועה מסמנת ל 2015 להמשיך קצת. היא נעצרת, מסתובבת לאחור ונעמדת ליד 2014) נועה:  "הלאה." 2014 : "לאן? אפשר לחשוב שהזמן בורח... דייט לוהט?" נועה:  "פגישת הכרות." 2014:  "הכרות? ככה קוראים לזה היום? עם מי?" נועה:  "2015." 2014:  "2015?? החמוצה הזו שעומדת שם, מסתכלת עלינו ועושה פרצופים?" 2015: (צועקת) " שמעתי את זה. לפחות אני לא פאסֶה." 2014:  "נשמה, פאסה תגידי לסבתא שלך. אני כבר מלאתי את הלוח שנה              כשעלייך עוד לא חשבו בכלל..." נועה: בנות, אפשר להרגע?  ( פונה ל 2014) " אני צריכה להמשיך ...” 2014:  "איתה? עם הסימן שאלה הגדול הזה? תני דבר אחד שיש בה ואין בי." נועה:  "אני יודעת... היא מסקרנת, מסתורית, מרגשת, מאתגרת, לא צפויה." 2014:  "טוב, ביקשתי אחד." ...

לאחרונה פיתחתי הרגל מגונה.  התחלתי להתמיד בחדר כושר.  (להתמיד =  ללכת יותר מפעם בשבועיים) כן, זה הפתיע גם אותי.  אז אני על הסטפר כבר  10 דקות שלמות.  בקושי נושמת.  מזיעה נהרות כמו חזרזיר בר  קטן,  משכנעת את עצמי   שהטוסיק מרגיש לי הרבה יותר מכווץ מתחילת האימון. ברור!    בכל זאת- 50 קלוריות לא הולך ברגל... קיבינימט.   איך 50? לא, נראה לי משהו לא בסדר במכשיר.. הספירה עובדת לאט מידי.   אני לוחצת על כל מיני כפתורים.    אוי, הנה החתיך הזה משבוע שעבר. אמא'לה, למה הוא מסתכל עליי דווקא עכשיו?! נועה, תתרוממי! אולי הוא הסתכל על הטלויזיה? ליתר בטחון, אני משנסת מותניים.    זה לא עובד.   איך 54 קלוריות?   טוב, בסוף האימון אני הולכת לקבלה להתלונן.   לא עשיתי מנוי בשביל לעבוד עם מכשירים שבורים... פתאום אני שומעת קול מאחוריי. מלודיה סליזית של סקסופון.  אני עושה חצי סיבוב עם  הראש.  אור בוהק מסנוור אותי עד כדי סחרחורת. יש תחושה שהזמן עומד מלכת.  אני ...