הכל בראש...

"תסביר לי שוב למה אנחנו הולכים לזה?"  אני שואלת את נ' בפעם החמישית באותו ערב.  "כי היו מלא פרסומים על זה כל השבוע.  חוץ מזה, הזדמנות לפגוש את השכנים." כשהוא אומר "שכנים", הוא מתכוון "שכנות". כן.. יש כמה כאלה בבנין.. "להזכירךָ, אני פגשתי את השכנים במסדרון כשנפלו פה טילים. חלק מהתמונות  מאותו בוקר לא עוזבות אותי עד היום.. לעולם לא אוכל לרדת לדירה 7 לבקש חלב..." "מתי היית צריכה מהם חלב?" "תאורטית, אוקי?? יאאלה, בוא נלך. אני לא רוצה שיסמנו אותנו בתור "המאחרים".  אתה חושב שצריך להביא משהו? בירה?" אנחנו יורדים קומה.  מעבר לדלת נשמעים קולות ערים.  אני תופסת ל נ' את השרוול.  "רגע, אנחנו צריכים סימן  במידה והישיבה הזו מתארכת עד לכדי רצון למות." "אוקי אחד מאיתנו ימצמץ לשני.  סבבה?" "ימצמץ? זה הכי טוב שיש לך?  אתה כל הזמן ממצמץ". "אוקי, אז נעשה קולות של ציפור... לא? כלב..? תנין...? לא, תנין אני לא ממש יודע לעשות-" "או שפשוט נקום, נגיד שאנחנ