יום רביעי, 14 באוגוסט 2019

shitty shitty bang bang

"קקי!!!!!!!"
היא נותנת שאגה שלא היתה מביישת את ג'ון סנואו בפרק רנדומלי של "משחקי הכס".

משתרר שקט בבית הקפה.  אני מנסה להתעלם באלגנטיות.  "רוצה עוד צ'יפס ? הוא מזה טעים"
"אני חייבת קקי!!" היא דוחפת את הכיסא.
"תתאפקי עד הבית?"
"עכשיו!!!  עכשיו!!"  היא מקפצת במקום.

אין מנוס. אני אוספת את הדברים שלנו במהירות. תיק שלה, תיק שלי, ארנק, טלפון, מטען, בקבוק מים שלי, בקבוק מים שלה,  עוגיות, מדבקות, בובה, קוקיות, פרח מהגן, כתר מהגן,  ספר מהגן. ציור שסיימנו, ציור שהתחלנו, צבעים שקיבלה מתנה, גם את החצי שנשבר על הרצפה. 

"מוצץ!!!!!"

ברור, כי אין קקי בלי מוצץ.

אני מחייכת נבוכה לזוג שיושב לידי ומלמלת "שיהיה בתיאבון". 

"אמא מהר!!!"

שתהיה לי בריאה, הבת שלי. איך היא מחרבנת רק במקומות ציבוריים.  בבית-  כלום.
אבל משהו בחוסר נגישות,  חוסר הגיינה וחוסר נייר טואלט – עושה לה את זה.  אחלה.

"קשה לי כבר להתאפק"....
"לא לנשום!" אני פוקדת בעודי מתחילה לרפד את האסלה בריבועים מדודים.
"לא לזוז!"
"לא לגעת בקיר". 
"גם לא באסלה."
"גם לא ברצפה!!"
"אז איפה אני אמורה לעמוד??"
"לא יודעת... על הראש שלי."
"הראש שלך גבוה מידי, אמא. אולי אני פשוט אעמוד לך על כפות הרגליים."

ולפני שאני מספיקה לענות, נשמע "קנאק" ואני מרגישה את הזרת השמאלית שלי מתנפחת לאיטה. אחלה.

"אמא, למה מישהו דפק עכשיו בדלת?  למה יש שלוליות על הרצפה? למה יש כאן ריח כזה מוזר?"
מאוד סקרנית הבת שלי. "מאיהלול, סיימת??"
"רגע, עוד פלופ אחד"... היא מתחילה לשיר לעצמה.

אני פותחת את התיק. חופרת בפנים. שיט. תנשמי. מתחילה להוציא דברים ברגישות אך בנחישות: ארנק, טלפון, מטען, בקבוק מים שלי, בקבוק מים שלה, מדבקות, בובה, קוקיות, פרח מהגן, כתר מהגן,  ספר מהגן. ציור שסיימנו, ציור שהתחלנו, צבעים שקיבלה מתנה, גם את החצי שנשבר על הרצפה, מוצץ.

ואז זה מכה בי – אין מגבונים.
הילדה מסיימת את הקקי המפואר ביותר בתולדותיה ואני חסרת אלמנט ניקוי וצחצוח...

לא אחשוף סודות מקצועיים. רק אומר שכשהגלים מתחזקים – החזקים מתגלים.
אנחנו חוזרות לכיוון השולחן שלנו.  

"אמא, לא כל כך נוח לי..."
"תתנהגי רגיל, מאמי". אני מסמנת למלצרית שתביא חשבון. 

כן. לפעמים צריך לפרוש בשיא, או כמו שאומר המשפט הסיני העתיק: "מי שעושה קקי בחוץ, תמיד ימהר הביתה..."

יום רביעי, 19 בדצמבר 2018

מסיבת חנוכה

אירוע חנוכה במשרד החדש של נ'. ההנחיה – "תתלבשו יפה".
אמא'לה.

"אין לי כוח!" אני מקטרת בקול רם מידי.
הקטנה מפסיקה להסתובב עם השמלה המתנפנפת.  "בואי אני יעזור לך."  היא מושכת את היד שלי ומובילה אותי אל מול הארון הפתוח. "זה יהיה כיף."

וואט?? ארון בגדים וכיף ביחד? זו לא הבת שלי.

"אין לי מה ללבוש". אני מקטרת.
"אני יודעת." היא מוציאה טי שרט.
"יורד גשם בחוץ. צריך משהו ארוך."
"אז זה." היא שולפת גרביים עבים.
"זו התחלה..."
"טוב, אז זה." 
"לא, יש על זה כתם."
"אז זה."
"זה לא עולה עליי."
"אז זה."
"לא. לבשתי את זה באירוע שעבר."
בת ה(כמעט) שלוש שלי מגלגלת עיניים ופולטת אנחה. "אמא, כל הזמן את אומרת לא. כל הבגדים מאוד נעלבו.  אולי תלבשי משהו של אבא?"
עכשיו תורי לפלוט אנחה. "אוקי, פוקוס. מה עם חולצת כפתורים?"
"זה מדאים!"
"או אולי שמלה סגולה?"
"זה מדאים!"
"ג'ינס בהיר?"
"זה מדאייייים!"
"צ'וּצוּ', אני מקבלת את הרושם שאת אומרת על הכל "מדהים" רק כדי שאזדרז. את אפילו לא מסתכלת."
"אני כן!" היא לא מרימה את הראש."ראית איך הנעליים שלי מנצנצות אמא? ראית?"
אני מתיישבת על המיטה, מיואשת.
"אמא, פשוט תתלבשי וזהו.  ובואי נלך. אני כבר ממש רוצה סופגניה."
נו טוב, אולי היא בכל זאת הבת שלי.


דברים שלמדתי עד עכשיו:
התחלת את היום עם 3 מוצצים בתיק – תסיימי עם אפס.
כנ"ל לגבי תחתונים.
"משהו לבן כזה" = גבינה בולגרית.
לא קל לשמור ציפס אחרון בשביל אבא.
לפעמים הצ'יפס מצריך ביס, כדי שלא יהיה גדול מידי.
ועוד ביס כי הוא טעים נורא.
ועוד ביס כי עבר כבר הרבה זמן
ואחרון כי... "לא נורא, הוא יאכל משהו אחר..."
אין מה להתאמץ ולהסתבך עם תסרוקת בבוקר. גם ככה היא תגיע לגן ויעשו לה משהו פי אלף יותר יפה.
הגדרת המילה "טרגדיה" – קילוף הבננה בשלמותה, במקום לקלף קצת, לתת לגברת ביס ורק אז, להוריד הכל.
"זכיה בלוטו" -   קקי מפואר תוך 10 שניות מרגע ההתיישבות שלה על האסלה.  בלי שירים, בלי סיפורים. פּלוּפּ וזהו.
לוגיקה של בני 3 זה אדיר. "את יודעת למה ירד גשם? כי קפצתי בשלוליות." אדיר.
"ייֶלוֹסָבָּרִי" (yellow submarine) – צריך להפוך להמנון הלאומי.

























יום שישי, 16 במרץ 2018

אמא, בחני את עצמך



       1.      איך היית מגדירה עצמך כאמא?
      א.      לחוצה, מגוננת, פולניה
      ב.      זורמת, ליברלית, קשובה, מכילה, עייפה.
      ג.       קשוחה, דעתנית, סובייטית

2.   הגוזלית שלך חוגגת פעם ראשונה יומולדת בגן. את-
        א.  לא מבינה על מה המהומה, כולה שנתיים, היא לא תזכור מזה כלום.
        ב.     שומרת פאסון, די קולית. עד שאת רואה אותה קופצת בחישוקים...
        ג.     מתחילה עם הבכי 3 ימים לפני המאורע עם "עוף גוזל" מתנגן ברקע. 
             הם גדלים כל כך מהר!

3.  בדרך הביתה אתן הולכות, מחזיקות ידיים, הקטנה שלך שרה לעצמה בקול רם מחרוזת שירי ט"ו בשבט שעליה היא תקועה כבר 3 חודשים....  פתאום משום מקום, היא נשכבת על המדרכה פייס דאון, מתחילה לרקוע ברגליים ולצעוק.  מה את עושה?
      א.      נזעקת לעברה עם ספריי Lysol  בנוהל "חָ­טֶא וסע" "את יודעת כמה חיידקים יש
            פה?  ועוד על פיפי של כלב?  איפה המגבונים? קומי, קומי!!!!"
      ב.      נשכבת על ידה ומתחילה לחקות אותה. אולי היא תתרומם מהפאדיחה.
      ג.       מתיישבת על ספסל קרוב, מודיעה לה שאת כאן לחיבוק אם בא לה ומחכה... 
            ומחכה.. ומחכה.. גם ככה אין סיכוי שתביני מה קרה פה עכשיו.

4.  תחושותייך לגבי הגינה הציבורית:
     א.   זה המקום הכי טוב לתפוס בו את האוטו-גלידה!
     ב.      איזה כיף! זמן איכות וריכולים עם עוד אמהות מזדהות!
     ג.       מעדיפה להחטף על ידי דאעש.  "לך מפה ילד נזלת, אין לי במבה".  

          5.  ארוחת ערב.  הילדה רוצה גבינה. אין גבינה. אבל היא רוצה גבינה.  אבל אין גבינה.  
               אבל היא  רוצההההההאהאהאהאהאה. את - 
     א.      שמה נעליים, שמה מעיל, מעמיסה אותה על העגלה ורצה איתה לסופר. 
           יש דקה וחצי עד הסגירה,  קטן עלייך, אפשר להספיק.
     ב.      נותנת לה טחינה ומשקרת שזו גבינה. אולי היא עייפה מידי ולא תשים לב...
     ג.       מסבירה לה בטון סמכותי אך רגוע שאת לא מנהלת מו"מ עם טרוריסטים והיא 
           נשלחת למיטה. רעבה.

    6.      בדרך לסופ"ש ארוך בצפון.  זה מה שהמשפחה צריכה.  לצאת מהשגרה.  לשנות אווירה.    האומנם? הילדה זרקה את המוצץ באוטו. או מחוץ לאוטו, את לא בטוחה.  צווחות שבקלות  יכולות לפתוח שערי שמיים.  מה הצעד הבא? 
    א.       להתעלם.  היא תרגע בסוף.
    ב.       לזרוק אותה מהחלון. היא תרגע בסוף.
    ג.       סעעעעמק!!! 

       7.  קראנו סיפור ועוד סיפור, שרנו שירים. ולילה טוב.  דור ההמשך שלך קמה ומתריעה שהיא
            רעבה. (אכלת כבר. לילה טוב.) ואז צמאה. (הבקבוק לידך. לילה טוב.)  ואז צריכה פיפי.
           (מה פיפי, יש לך חיתול! לילה טוב)  אבל אמא, אני רוצה חיבוק ונשיקה...  את-

            א.      הופכת לשלולית.  מה, עד שהיא מבקשת, לא תתני? היא כזאת חמודהההההה.

 ב.       חחח, הצחקת אותי. טריק זול, זה לא יעבוד עלייך. יש לך עמוד שדרה ועקרונות.  סובייטית.
 ג.      פשששש... מתפעלת מרמת התחכום והאינטיליגנציה הרגשית. קלף מנצח.  היא עוד תגיע רחוק


      8.  ולפעמים, רק לפעמים, קורה שאת יוצאת עליה בשאגה שלא היתה מביישת את מל גיבסון 
          ב"לב אמיץ".  אח"כ -
א.      בא לך למות.
ב.      בא לך לאפה.
ג.       בא לך לאפה ואז למות.

9.      השלימי את המשפט: "ילדים זה...."
א.      שמחה.
ב.      לא לבעלי לב חלש
ג.       משחק החיים.

סיכום תוצאות:
תכלס, זה לא ממש משנה מה סימנת.  כי בכל רגע נתון התשובות שלך יכולות להשתנות.  החיים דינאמים. את אמא ואת עושה הכי טוב שאת יכולה.  גם אם לעיתים זה לא מרגיש ככה או לא נראה ככה.  גיל שנתיים זה קשוח ובכללי ילדים זה דבר מעייף ומתיש ומוציא את המיץ.  בסדר, בסדר,  זה גם משמח ומרגש וממלא.  וכן, קשה להם להתבטא, להכיל, להבין.  תזכרי שבסוף גם זה יעבור. כמו האוטו גלידה שחלף על פנייך כי ניסית לגרד את הילדה מהאספלט...

*רוצים להיזכר במבחן הזוגיות שלי? לחצו כאן



יום שני, 6 בנובמבר 2017

דיאלוגים


  כשל לוגי
  אני:        מה זה?
  היא:        תות
  אני:        ובאיזה צבע התות?
  היא:       אדום!!!
  אני:        נכון. ומה זה?
  היא:       אריה.
  אני:        ואיך שואג אריה?
  היא:       ווווואאאאאא!!!!
  אני:        ומה רצה האריה לאכול?
  היא:       פתיתים!!!

                                                                         **********

אינשטיין
אני:        איך קוראים לך?
היא:       מאיה
אני:        ואיך קוראים לסבתא?
היא:       טלי
אני:        ואיך קוראים לאמא? 
היא:       אמאאאאאאא!!!

                                                                       **********

דיסה או לא דיסה, זו השאלה
אני:        את רוצה חביתה?
היא:       לא. דיסה.
אני:        אין דיסה. את רוצה מלפפון?
היא:       לא. דיסה.
אני:        אין דיסה. את רוצה עגבניה?
היא:       לא. דיסה.
אני:        אין דיסה.  את רוצה לחם עם טחינה?
היא:       לא. דיסה.
אני:        אין דיסה.  את רוצה שאכין דיסה?
היא:       לא. צ'יפס.

                                                                     **********

לחן עממי
אני:       (בהתלהבות יתרה) השפן הקטן שכח לסגור ת'דלת, הצטנן המסכן וקיבל - 
היא:      מכה!!!


                                                                     **********

תקליט שבור
היא:       אמא, אמא, אמא!!!
אני:        אה?
היא:       אמא?
אני:        אני בשירותים
היא:       אמא?
אני:        אמא עושה פיפי
היא:       אמא?
אני:        מנגבת.
היא:        אמא?
אני:         רגע, אני באה.
היא:        אמא?
אני:         אני כאן.
היא:        אמא?
אני:        מה אהובה שלי?
היא:       אמא?
אני:        הנה, אני יושבת לידך.
היא:       אמא?
אני:        כן מאמי, כולי אוזן.
היא:       אמא?
אני:        מה??!??!
היא:       אבא!!!!!!!

בנתיים למדתי ש...
הכל בסדר.
ועדיין צריך לנשום הרבה.
הצליל הכי מרגש  הוא "אמא" שנאמר על ידי הבת שלי.
חוץ מבחצות.
ואז בשתיים.
ואז בארבע.
ואז בחמש
ואז בחמש וחצי. 
ואז בשש.
ואז "לכי תגידי לאבא - קום"
חופשה עם ילדים זה לא חופשה.
או כן = OK
צֶה צֶה = מוצץ
בַּבּוּ = בקבוק
מַתָסֶה = מה אתה עושה.  מילה כללית המתאימה לכל אינטראקציה באשר היא. 
"אמא יפה" זה טריק מלוכלך לגרום לי לאבד ריכוז ולהפסיק לכעוס.
זה עובד יופי.
"מה זה" זה הסיפתח ל "למה?"
שלב הלבדדדד או "מאיה ,מאיה" לא הולך להיגמר בקרוב. 
אני צריכה לבחור את המלחמות שלי.  לרדת לבד במדרגות 2 קומות על הטוסיק /  לאסוף כל עלה שנקרה בדרכה וללכת לזרוק אותו לפח כשאנחנו בעונת הסתיו / לאכול שקית במבה שלמה לארוחת ערב - כן.
לנסות לדקור אותי עם מזלג בגב - לא.
"יואבי חביבי" צריך להפוך להמנון הלאומי.
אין על הדודות מקי ודסי.
ברוך בורא הסטארבקס, הצ'יפס והקמח הלבן.
הילדה שלי אדירה!! 
אני לא אובייקטיבית 
אבל צודקת.