פוסטים

מציג פוסטים מתאריך פברואר, 2015

כן המפקד!

יום רגיל, 8:35 בבוקר. חמושה בפיג'מה, נעלי “קיפי” וצו'פצ'יק הכלבה  (אם כבר אז multitasking),אני שמה פעמיי לכיוון האוטו.  מי יגיע אליו ראשון? אני או הפקח? הורדתי את האוטו מהמדרכה, מצאתי חניית זהב בכחול- לבן וביצעתי אחורה פנה מזרחה  לכיוון הגינה הציבורית.  שלושה סיבובים, שתי עצירות שווא ויציאה אחת - והמשימה הושלמה בהצלחה. אפשר לחזור הביתה עייפים (תלוי את מי שואלים) אך מרוצים. קקי- צ'ק. שקית בפח- צ'ק. מפתחות- רגע... מפתחות- שניה, נו... מפתחות – אוי שיט!
אני מתקשרת בהיסטריה להזעיק תגבורת. קול מנומנם מלמל משהו בצד השני. ניתוק. מנסה שוב. “מהההההה!!” נ' רוטן. “למה אי אפשר לישון בבית הזה???”
"נעלמוליהמפתחותשלהאוטובאלילמותכלהחייםשליהיושםאנילאנושמתמהאניעושה???
-   "כן, קודם כל תרגעי...” (טיפ לכם הגברים: “תרגעי"- לא עוזר לנו להרגע.) -   "נו!!!”  הוא מפהק. "מה נראה לך שעשית איתו?” (טיפ לכם הגברים: אם היינו יודעת מה עשינו איתו, לא היינו מתקשרות בהיסטריה. גם לנו זה לא נעים) -   "תגידליא