הכל בראש...

יום החתונה שלי.  בוקר מאוחר.  אני עסוקה בכל מיני הכנות אחרונות.  קצת בלחץ.  אמא ומייקי איתי.   אני תוהה למה  בן זוגי לא שם .  לא נורא, בטח הוא עסוק בהכנות של עצמו.  החברים שלו ידאגו להביא אותו בזמן .   הזמן עובר וככה גם הלחץ. גובר.  אנשי קייטרינג, מאפרת, ספר, ה די ג'יי, מלצרים.   ופתאום התסרוקת לא במקום  ונפתח תפר בשמלה.. למה כל כך חם לי? ואיפה הוא, לעזאזל? הצלמים לא מפסיקים לנדנד.  אני לא מאמינה שלא נספיק להצטלם לפני.  אלה התמונות הכי שוות.  טוב לא נורא.. יהיה לנו את כל החיים להצטלם, אבל איפה הוא קיבינימט?  טוב, תרגעי, הוא יגיע!  מה את לא מכירה אותו? הוא יגיע. כמעט ויעשה לך התקף לב אבל הוא יספיק!  ואז את לא תפסיקי לחייך! נו... אולי תגיע? האורחים מתחילים להתכנס.  מייקי יוצאת ואמא שוב נכנסת.  מחבקת אותי. "נועי, מוכנה? את נושמת?" היא מתרגשת.  כמעט כמוני. אולי יותר. "לא ממש.  Wait, mom.. never mind. " "טוב, כולם בחוץ. So when ever you're ready " היא יוצאת. טוב, עכשיו זה כבר ממש לא מצחיק.  איפה הוא?? יואו, איזה לא נעים.  כולם מתייבשים