הכל בראש...

טלפנית:  "חברת NOT שלום, מדברת קארין, איך אפשר לעזור?" בחורה:  "שלום קארין, מדברת  ________ , אני מעוניינת להתנתק סופית." טלפנית:  "יואו,  בזה הייתי מעדיפה שלא לעזור..." בחורה:  "סליחה?" טלפנית:  "סתם מאמי, סתם..  קצת חוש הומור, אחרת מה נשאר לנו בחיים?..." בחורה: "מאז שאני איתכם, הוא נעלם לי.." טלפנית:  "אמא, זה מלחיץ..." בחורה:  "אז את קובעת לי מתי תגיעו?" טלפנית: "לא חבל? יש מבצע חדש: 51.9 דקות ב 4.3 אגורות לא כולל ימים א'-ש'                או 86.2 אגורות לחו"ל לא כולל אירופה, אסיה או כל יבשת שמתחילה ב א'. בחורה: "מה?? ממש לא! כל פעם אני נופלת לזה.. אני רוצה שתגיעו מחר! טלפנית: "את יודעת מה אומרים על נשים אסרטיביות?" בחורה: "זה לא מעניין אותי, אני רוצה להתנתק מחר! טלפנית: "אוקי.. אז תני לי לסכם את השיחה עד כה- את רוצה להתנתק ושנגיע מחר.                 עיר-" בחורה: "תל אביב". טלפנית: "רחוב-" בחורה

שבועיים לא פשוטים עברו על כוחותינו.  הכל התחיל בתאונת אופנוע.  החלקנו על  הכביש אני ו.. מחשש לחייו, נקרא לו א'. 2 דברים עברו לי בראש באותו רגע: א.       לאספלט מקרוב יש טקסטורה מעניינת. ב.       משהו בוער.  מעניין מה זה... ישר התרוממתי. " אני בסדר!  אני בסדר! " אני מכריזה לכל המעוניינים. "הנה, אני בסדר." -          -  "נועה, עדיף שתשבי  שניה..." -          -  "לא, אני ממש בסדר, הנה אני-" מבט חטוף כלפי מטה והופ, שניתי גירסא. "אני לא בסדר!! אני לא בסדר!!!..."     כן, הברכיים שלי, שיחיו, לקחו את העניין קשה. תאונה מסוג זה ממחישה בצורה מדויקת את ההבדלים בין המין החזק למין היפה.    בעוד שחברותי התעניינו בעיקר לשלומי ( "יואו, אני לא מאמינה שזה קרה ! איך את  מרגישה? כואב? את יכולה ללכת? נראה לך שיישארו צלקות?  אז מה לבשת? היו חתיכים  במיון? טוב, מה רע בחתיכים?" ) הבנים שבחיי ראו סטפות של דולרים. (" דיברת כבר עם  עורך דין?  יש לי מספר של אחד תותח! את יודעת איזו קופה את יכולה לעשות? 7000 מינימום עוד  לפני ההצגות... נראה

לא מזמן חבר בא לבקר אותנו, בפעם הראשונה.  "זו המיטה שלי", נ. מסביר לו  "וזו המיטה של נועה" הוא הולך ומצביע על הספה בסלון.  שניהם צוחקים.    החבר- מהבדיחה ונ. מהמציאות. תמיד אהבתי להירדם על ספות.  עוד בבית- אמא.  נרדמת סדרתית.  כזו אני.    כמו אבא שלי, כבר בשעה 22:00, אני מתמוטטת.   בשונה ממנו, המשפט  "תעירי אותי עוד 7 דקות ונצא", לא תופס לגביי.  הלוואי.  כל שנ"צ שלי מסתיים בבוקר  שלמחרת.  מה שנקרא- lose- lose situation .  הכל התחיל ערב אחד כשנ. שהה מחוץ לבית. בעודי שוכבת על הספה בסלון מזפזפת  בין ערוץ 1, 2, ו-10 כי זה מה יש, התחלתי להרגיש את העקצוץ הזה בעיניים המוכר  לי היטב.   "נועה, זה הזמן."  אני פוקדת על עצמי. "קומי עכשיו מהספה!  תרימי את  עצמך ותצעדי למיטה.  זה או עכשיו או עכשיו!" אני ממשיכה.  "את יודעת מה יקרה.    נ. יחזור וימצא אותך פה והוא לא מכיר את זה אצלך.. למה לנפץ לו אשליות??  נועה, קומי עכשיו!!! קומי עכ- Zzzzzzzzzzzzzzzzzzzzz ..... Oh well…   למה לקום כשאפשר לא? ואהובי באמת חזר הביתה ומצא אותי מעולפת על הספה.

מכולת שכונתית.   בחורה ומוכר. בחורה:     " סליחה? יש לך אולי חבר?" מוכר:     " יש לי כמה.   תלוי מה את רוצה." בחורה:   "כמה עולה חתיך?" מוכר:     " יקר." (הבחורה מסתכלת על המוצר, מרימה גבה) "נו מה?! אירופאי, תוצרת חוץ." בחורה:   " טוב, אז יש לך משהו יותר זול?" מוכר:     "יש במבצע: 2 ערסים במחיר של אחד." בחורה:   " אוותר.   אולי רומנטי?" מוכר:     " בדיוק נגמר לי." בחורה:   "בעל חוש הומור?" מוכר:    " זה מתעכב במשלוח." בחורה:   "אוהב ומפרגן?" מוכר:     (מגחך) "לא מייצרים אותם יותר." בחורה:   "מה אתה אומר? אז מה כן יש?" מוכר:     "חרמן, דוחה, שעיר, אידיוט, שחצן ושוביניסט." בחורה:   "לא, לא.   עזוב.     גם ככה אני מנסה להפסיק..."

שם:             נועה בן-ארי (שם במה- "נועה 1") השכלה:       בעלת תואר B.A  באומנות התיאטרון מאוניברסיטת תל אביב. תפקיד:        מדריכה מקצועית- קיטנת תיאטרון-מחול, זוהי השנה השלישית.                       גילאים- א'-ב'. מקום:         "תפוח פיס", עיר בפריפריה זמן:             קיץ חם מאוד, יולי 2011.  שכר גלובלי: 4000 שח. 15 יום נטו, 7:45-13:00. סטטוס:        פנויה (לעבודה) חתימת העובד____________   חתימת המעביד______________                                                                                                            ושתהיה לכולנו קיטנה מוצלחת  "אני לא מאמינה שאת הולכת לעבור את זה עוד פעם!!!", זעקה חברתי קרן מהצד השני של קו הטלפון. "לא אמרת ששנה שעברה היתה השנה האחרונה בהחלט??" צודקת.  אמרתי.  נשבעתי.  והנה אני כאן. שוב.  "נכון, אבל, זה רק 15 יום וכמעט כל העבודות שלי הסתיימו בסוף יוני, אז לא יזיק הכסף.. חוץ מזה אני כבר מכירה את הנפשות הפועלות והשנה תהיה לי מד"צית  צמודה כל הזמן אז זה מאוד יקל על העניינים וגם ככה