נו, אז איך בדירה החדשה? (2)

אמרנו שנחיה באבן גבירול לנצח נצחים? אז אמרנו... (מי מדבר במושגים של "נצח" בימינו?)

אמרנו סוף אוקטובר? אז אמרנו... (אמצע אוגוסט, מספיק קרוב, חם ומגניב)

אמרנו שהפעם לא חוסכים ולוקחים הובלה? אז אמרנו... (נו באמת, הובלה זה לחלשים)

רח' פ*****א, תל אביב, וולקם.  הום סוויט הום. האומנם??

נו, אז איך בדירה החדשה?

5 בבוקר.  אני מתעוררת בבהלה לשמע קול זרם מים מאסיבי.   אין סיכוי שזה מה שאני חושבת שזה... מתיישבת, מורידה רגליים לרצפה.  פלופ.  בריכה. 

"מאמי!!! מים, מים!!"  אני מנערת את נ' בכוח.  חצי בית מוצף.  את שארית לפנות הבוקר שלנו אנחנו מבלים, הוא בגריפה ואני על ארבע עם סמרטוט.  אין כמו להבריק ולצחצח את הבית שעתיים לפני שמתחיל בו שיפוץ... בכל זאת, שיהיה נעים לקבלן ולפועלים... :/

*******

-          "מאמי,  איפה את? דיברנו לפני חצי שעה..  אני חייב כבר לצאת.

-          " אני בדרך הביתה!" 

-          "אני מחפשת את הדרך הביתה..."

-         "אין לי מושג איך מגיעים הביתה!"  איפה אנחנו גרים לעזאזל???

*******

22:30 בלילה.  אני יוצאת לחפש לי קצת רעש. אוטובוסים, אנשים, מָשהו...  חם בחוץ נורא ואנחנו ממוקמים כל כך רחוק מכביש ראשי מכובד שאין לי כוח לצעוד הרבה. בגינה למטה, אני קולטת חבורת טינאייג'רים ונושמת לרווחה.

אני מתקרבת ונעמדת על ידם כבדרך אגב.   מתברר שהם משחקים טאקי.  טאקי! פוֹר קְרָיִינְג אָאוּט לָאוּד!!  מה עם מוזיקה פול ווליום? מה עם קצת אלכוהול?  הם מסתכלים עלי מוזר והולכים. הנוער של היום... אוף.

אז עברו שבועיים וחצי ואני עדיין מתרגלת למצוא את מקומי בדירה החדשה.  הראש והלב בויכוחים מתמידים. מעניין מי ינצח. 

ואני תוהה מתי יפסיקו לשאול אותי איך בדירה החדשה ופשוט יבואו לבקר ויביאו לי לאפה....

* מחווה לפוסט הראשון שלי שהתחיל את הבלוג הזה לפני 4 וחצי שנים.  ומי שטרם קרא או סתם רוצה להיזכר, יכול ללחוץ כאן