לילה טוב ?!

השעה 23:00. הבית שקט. חדר שינה.  אני נשכבת,  מנסה להזיז את הכלבה החצופה שלחלוטין 

השתלטה על הצד שלי.  תמיד רק בצד שלי.  נ' כבר עמוק מתחת לשמיכות.

-          מאמי, נעלתָ את הדלת?

-          נעלתי.

-          סגרתָ את הסלון?

-          ברור.

-          שמתָ שעון למחר?

-          בשביל מה? יש לנו שעון אנושי...

-          ת'כלס..

-          בדקתָ שהקטנה נושמת?

-          אני לא בודק דברים כאלה.  אני רק מוודא שהיא עדיין חמודה.

-          נו?

-          הכי חמודה.

-          נכון???

-          אני מרגיש שהלילה הולך להיות ממש טוב!

-          באמת?

-          לגמרי.  פעם הבאה שנתראה, זה יהיה בשבע בבוקר.

-          חחחחח ... (הצחיק אותי הבחור.)

-          "מאמי" (הוא מסתכל עלי במבט רציני)  "מי שמאמין לא מפחד..."

שוין.  מאמינה.  מכבה את האור הקטן.

3...

2...

1...

אקשן.

התינוקת התעוררה בלילה (שוב) – כללים לפעולה ולשימור השפיות

עשי:          נשמי עמוק. שכנעי עצמך שאת סבבה, ערנית.  זה לא שכבר נכנסת לשינה עמוקה 

                 והתחלת לחלום או משו.  לא היה לך מתי.

אל תעשי:  העמידי פנים שאת לא שומעת כלום.  הרי גם בן הזוג שלך עושה אותו הדבר בדיוק 

                 ובמלחמת "מי ישבר ויקום אליה ראשון", קרוב לוודאי שתפסידי.

עשי:          לבשי משהו חם.  יציאה מהפוך, דרך המסדרון הקר והאפל אל החדר שלה בטוח לא

                 עושות טוב למערכת החיסונית.

אל תעשי:  נסי לפענח למה היא ערה. רוב הסיכויים שאין לך מושג." זה השנ"צ של 17:00?, 

                 העוף של 19:00? חרדת נטישה של 10 חודשים ? קפיצת גדילה של שנה? 

                 רגע, בת כמה היא...?"

עשי:         התיישבי בכיסא לידה, תני לה יד וזמזמי השיר המוכר:

                 "נומי, נומי ילדתי, נומי נומי נים. X2

                 אבא ישן עכשיו חזק.  חולם שהוא רווק.

                 יקום מחר, יהיה סקנדל. הוא לא מבין בכלל "

אל תעשי:  מקמי את ראשך על המעקה של דופן הלול והתחילי לדפוק אותו בקצב אחיד, 

                בתקווה שירדים את הקטנה ו / או יעיר את בן הזוג.  "

עשי:          שלפי אצבעותייך מלפיתת העוללה.  כמו במשחק דוּקִים, בנחישות אך ברגישות.

אל תעשי:  תיאנחי, תשתעלי , תגרדי, תבלעי רוק, תמצמצי. מסוכן מידי.

לא הצליח?

עשי:           חכי עם הקטנה לראות את הזריחה.  זה עוד 20 דקות.  זמן איכות.  

                 פיצוי על זה שלא הנקת.

אל תעשי:     תרגישי אשמה.

 (הטבלה הנ"ל תקפה לאמהות ואבות כאחד)

עד עכשיו למדתי ש....
הכל בסדר

רוב הזמן.

להתחיל את היום ב 5 בבוקר, משחקים והכל, זה קשוח.

להתחיל את היום ב – 4:45, זה יותר קשוח.

הילדה שלי מסוגלת לשמוע את המפגש בין השמיכה לכתף שלי מהצד השני של הבית.

זה הקיו שלה להתחיל לבכות. תמיד.

יקיצה טבעית - זה החיים.

גם להיות ע. במאי בפסטיבל תאטרון קצר בצוותא- זה החיים.

גם מנגו.

החוק אומר: התינוקת נרדמה סוף סוף?  תמיד יהיה לי  קנאק בברך או אפצ'י ביציאה מהחדר.

אין כמו אמא.

עד שמגיע אוכל.

ואז- אין כמו אוכל.

הפיהוקים, החוש המוזיקלי המטורף והעצבים כשהיא רעבה -  ירושה ממני.

מה שקורה אצל סבא וסבתא, נשאר אצל סבא וסבתא. וטוב שכך.

הסרט risky business נכתב במקור על אימהות שניסו לתפוס נדנדה פנויה בפארק

ברוך בורא הציפרלקס, הבייביסיטר והטיפול.

הבת שלי היא הכי אדירה בעולם

אני לא אובייקטיבית 

אבל זה נכון

*כבר קראתם על הרגלי השינה שלי? לחצו כאן.