אמא, בחני את עצמך



       1.      איך היית מגדירה עצמך כאמא?
      א.      לחוצה, מגוננת, פולניה
      ב.      זורמת, ליברלית, קשובה, מכילה, עייפה.
      ג.       קשוחה, דעתנית, סובייטית

2.   הגוזלית שלך חוגגת פעם ראשונה יומולדת בגן. את-
        א.  לא מבינה על מה המהומה, כולה שנתיים, היא לא תזכור מזה כלום.
        ב.     שומרת פאסון, די קולית. עד שאת רואה אותה קופצת בחישוקים...
        ג.     מתחילה עם הבכי 3 ימים לפני המאורע עם "עוף גוזל" מתנגן ברקע. 
             הם גדלים כל כך מהר!

3.  בדרך הביתה אתן הולכות, מחזיקות ידיים, הקטנה שלך שרה לעצמה בקול רם מחרוזת שירי ט"ו בשבט שעליה היא תקועה כבר 3 חודשים....  פתאום משום מקום, היא נשכבת על המדרכה פייס דאון, מתחילה לרקוע ברגליים ולצעוק.  מה את עושה?
      א.      נזעקת לעברה עם ספריי Lysol  בנוהל "חָ­טֶא וסע" "את יודעת כמה חיידקים יש
            פה?  ועוד על פיפי של כלב?  איפה המגבונים? קומי, קומי!!!!"
      ב.      נשכבת על ידה ומתחילה לחקות אותה. אולי היא תתרומם מהפאדיחה.
      ג.       מתיישבת על ספסל קרוב, מודיעה לה שאת כאן לחיבוק אם בא לה ומחכה... 
            ומחכה.. ומחכה.. גם ככה אין סיכוי שתביני מה קרה פה עכשיו.

4.  תחושותייך לגבי הגינה הציבורית:
     א.   זה המקום הכי טוב לתפוס בו את האוטו-גלידה!
     ב.      איזה כיף! זמן איכות וריכולים עם עוד אמהות מזדהות!
     ג.       מעדיפה להחטף על ידי דאעש.  "לך מפה ילד נזלת, אין לי במבה".  

          5.  ארוחת ערב.  הילדה רוצה גבינה. אין גבינה. אבל היא רוצה גבינה.  אבל אין גבינה.  
               אבל היא  רוצההההההאהאהאהאהאה. את - 
     א.      שמה נעליים, שמה מעיל, מעמיסה אותה על העגלה ורצה איתה לסופר. 
           יש דקה וחצי עד הסגירה,  קטן עלייך, אפשר להספיק.
     ב.      נותנת לה טחינה ומשקרת שזו גבינה. אולי היא עייפה מידי ולא תשים לב...
     ג.       מסבירה לה בטון סמכותי אך רגוע שאת לא מנהלת מו"מ עם טרוריסטים והיא 
           נשלחת למיטה. רעבה.

    6.      בדרך לסופ"ש ארוך בצפון.  זה מה שהמשפחה צריכה.  לצאת מהשגרה.  לשנות אווירה.    האומנם? הילדה זרקה את המוצץ באוטו. או מחוץ לאוטו, את לא בטוחה.  צווחות שבקלות  יכולות לפתוח שערי שמיים.  מה הצעד הבא? 
    א.       להתעלם.  היא תרגע בסוף.
    ב.       לזרוק אותה מהחלון. היא תרגע בסוף.
    ג.       סעעעעמק!!! 

       7.  קראנו סיפור ועוד סיפור, שרנו שירים. ולילה טוב.  דור ההמשך שלך קמה ומתריעה שהיא
            רעבה. (אכלת כבר. לילה טוב.) ואז צמאה. (הבקבוק לידך. לילה טוב.)  ואז צריכה פיפי.
           (מה פיפי, יש לך חיתול! לילה טוב)  אבל אמא, אני רוצה חיבוק ונשיקה...  את-

            א.      הופכת לשלולית.  מה, עד שהיא מבקשת, לא תתני? היא כזאת חמודהההההה.

 ב.       חחח, הצחקת אותי. טריק זול, זה לא יעבוד עלייך. יש לך עמוד שדרה ועקרונות.  סובייטית.
 ג.      פשששש... מתפעלת מרמת התחכום והאינטיליגנציה הרגשית. קלף מנצח.  היא עוד תגיע רחוק


      8.  ולפעמים, רק לפעמים, קורה שאת יוצאת עליה בשאגה שלא היתה מביישת את מל גיבסון 
          ב"לב אמיץ".  אח"כ -
א.      בא לך למות.
ב.      בא לך לאפה.
ג.       בא לך לאפה ואז למות.

9.      השלימי את המשפט: "ילדים זה...."
א.      שמחה.
ב.      לא לבעלי לב חלש
ג.       משחק החיים.

סיכום תוצאות:
תכלס, זה לא ממש משנה מה סימנת.  כי בכל רגע נתון התשובות שלך יכולות להשתנות.  החיים דינאמים. את אמא ואת עושה הכי טוב שאת יכולה.  גם אם לעיתים זה לא מרגיש ככה או לא נראה ככה.  גיל שנתיים זה קשוח ובכללי ילדים זה דבר מעייף ומתיש ומוציא את המיץ.  בסדר, בסדר,  זה גם משמח ומרגש וממלא.  וכן, קשה להם להתבטא, להכיל, להבין.  תזכרי שבסוף גם זה יעבור. כמו האוטו גלידה שחלף על פנייך כי ניסית לגרד את הילדה מהאספלט...

*רוצים להיזכר במבחן הזוגיות שלי? לחצו כאן



תגובות

  1. אכן יצא מצחיק. ואמיתי.

    השבמחק
  2. המתמטיקה של החיים. אחרי שנתיים שלוש וארבע ו..... את כותבת נפלא. סבא.

    השבמחק
  3. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  4. נהדר! העקר להיות תמיד שמח ,ככל שאפשר, ממה שיש ולאהוב

    השבמחק
  5. אין עלייך !! מצחיקה אותי בכל פעם מחדש !!

    השבמחק
  6. ילדה שלי, עשיתי את המבחן שנתת, וראה זה פלא,,, יצא לי אותו הדבר כמוך... וכניראה שכשתעשה הבת שלך את המבחן הזה לבת שלה - זה יהיה אותו הדבר... כולנו עושות את הכי טוב שלנו, ומתייסרות לא פעם כי אולי זה לא היה הכי טוב שלנו, ולפעמים - מתייסרות דווקא כי עשינו את הכי טוב/נכון לילדה שלנו.
    אני מסתכלת עליך, ילדה שלי, ועל אחותך שאף היא ניהייתה אמא, ועל אחותך הצעירה שעכשיו קורעת את התחת ומדריכה ב"מסע ישראלי" (אגב, גם היא מתייסרת/תוהה/ אם עושה את הדברים נכון מול בני העשרה שבאחריותה...) - כשמסתכלת עליכן, אני יודעת שעשיתי נכון, כי אתן ומי שאתן ואיך שאתן - יצא טוב מאד. ותסתכלי על הבת שלך שהיא כדור של שמחה וסקרנות - זה הסימן שאת עושה טוב ! תזכרי את זה כל הזמן ביחד עם התלבטות מה לעשות... ויחד עם הבכי של הייסורים/התיסכול/העייפות/...
    ותזכרי שיש לנו - לנשים, כח. ולנו האמהות - יש עוד יותר כח, גם כשאין לנו כבר... לפעמים האדם שבתוכנו נישבר, אבל לא האמא. זאת לא אופציה. כך היה וכך יהיה לעוד הרבה דורות. גם הבת שלך תענה כך על השאלון של האמהות, ואת תיקראי מה שהיא תיכתוב, תזילי דמעות של הזדהות וכאב ותחייכי. דרכן של אמהות.
    אמא שלך.

    השבמחק
  7. וואו, צחקתי בקול רם! הכי אהבתי: "ילד נזלת אין לי במבה" - כל כך מדוייק.

    השבמחק
  8. צחקתי ובכיתי בו זמנית. לא הצלחתי להחליט מה יותר. ואז קראתי את התגובה של אימא שלך (הי שלומית!)והבכי השתלט סופית!

    השבמחק
  9. נכנסתי לקרוא שוב כי משום מה התגובה הראשונה שלי נמחקה. אז קראתי מחדש ואני בוכה מחדש. WERE DOING THE BEST WE CAN!!!!כשאני מרגישה שאני כושלת אני שומעת אותך אומרת לי את זה.
    אה, וכרגיל יצא לך מצחיק וכנה ותוציאי ספר כבר.
    אמא - אני שלולית
    :)

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה