עבודת קיץ
שם: נועה בן-ארי (שם במה- "נועה 1")
השכלה: בעלת תואר B.A באומנות התיאטרון מאוניברסיטת תל אביב.
תפקיד: מדריכה מקצועית- קיטנת תיאטרון-מחול, זוהי השנה השלישית.
גילאים- א'-ב'.
מקום: "תפוח פיס", עיר בפריפריה
זמן: קיץ חם מאוד, יולי 2011.
שכר גלובלי: 4000 שח. 15 יום נטו, 7:45-13:00.
סטטוס: פנויה (לעבודה)
חתימת העובד____________ חתימת המעביד______________
ושתהיה לכולנו קיטנה מוצלחת
"אני לא מאמינה שאת הולכת לעבור את זה עוד פעם!!!", זעקה חברתי קרן מהצד השני של קו הטלפון. "לא אמרת ששנה שעברה היתה השנה האחרונה בהחלט??" צודקת. אמרתי. נשבעתי. והנה אני כאן. שוב. "נכון, אבל, זה רק 15 יום וכמעט כל העבודות שלי הסתיימו בסוף יוני, אז לא יזיק הכסף.. חוץ מזה אני כבר מכירה את הנפשות הפועלות והשנה תהיה לי מד"צית צמודה כל הזמן אז זה מאוד יקל על העניינים וגם ככה נ. בחו"ל ואח"כ הולך ישר למילואים, אז שום חרא לא ייצא עליו, בניגוד לשנה שעברה... הכל יהיה בסדר.."
אין עליי. אלופת העולם , מקום ראשון, מדלית זהב בשכנוע עצמי.
*********
יום 1: "חידת היום הראשון"
הנפשות הפועלות: - נועה 1
- נועה 2 – מד"צית בת 14
- 16 בנות בגילאי 6-7
אם הבת של אמא א' לא מדברת עם הבת של אמא ב', הבת של אמא ב' עברה דירה
לשכונה של הבת של אמא ג', על הבת של אמא ד' עשו בנות א' ב' ו-ג' חרם בשנה
שעברה, הבת של אמא ה' אלרגית לשוקולד, תותים, גלוטן, בוטנים, צמר גפן, חתולים,
אבק, שמש וכוסברה, סליחה, לא אלרגית לכוסברה ,אלא פשוט לא אוהבת,
הבת של אמא ו' בכלל שונאת קיטנות אבל אמא ו' עובדת משלוש עד חמש ביום א'
ולא עובדת כל יום ד' בכל שבוע שלישי בחודש, ובנוסף, לכל הבנות הנ"ל יש אייפון,
למעט הבת של אמא ד' שמסתפקת בנוקיה 3100, באיזה קצב תפקע סבלנותה של נועה 1?
יום 3: "מספרי ברזל להתפקד"
הנפשות הפועלות: - נועה 1
- 16 בנות בגילאי 6-7
"אוקי בנות, שימו לב למה שהולך להתבצע." כל אחת מכן הולכת לקבל ממני מספר.
זה לא נתון לשינוי או להחלפה. מה שיוצא אני מרו-צה!! יפה!! כשאני צועקת
"מספרי ברזל להתפקד" כל אחת צורחת את המספר שלה, לפי הסדר, בישיבה.
ככה אדע שכולן פה. מוכנות?? אני לא שומעת. מוכנות??? גו! 1! 2! 3! 4! 5! 6! 7! 8! 9! 10! 11! 12! 13! 14! 15! 16! מצויין! אלופות. עכשיו כולן לוקחות את התיקים, מסתדרות בתור, אחת אחרי השניה, לא לא, אף אחת לא עוקפת אותי. מה אמרתי? אמרתי שאף אחת לא עוקפת, נכון?.. מוכנות? מספרי ברזל להתפקד! אחת! שתיים! איפה שתיים? אני לא שומעת! אוקי. שלוש. ארבע!!! אפרת, מי ארבע? אפרת היא חמש. שש! בנות, אתן לא מרוכזות, לעמוד ישר, לא לדחוף. שבע, הלו!!! שבע חזרה לקחת את התיק, טוב, נחכה.... מה? שבע לא מוכנה להיות שבע? אוקי, מי העליבה את שבע?? לכי לטופז להתנצל. בנות, כל המספרים מצוינים. אפשר להמשיך ללכת? שמונה! כן, אמא שלך צודקת זה מספר מזל... תשע! יאאלה, בנות, אתן מאחרות ליצירה.. עשר... עשר פלוס אחת עשרה.. לא, עכשיו לא שרים את ההמנון.. האחיות גולן, עכשיו עושים "מספרי ברזל".. שוב! עשר! אחת עשרה!! אביגייל!! אוי שאלוהים יעזור לי!! למה?? כי זה לא מזיק..שתיים עשרה.!!! שתיים עשרה! שתיים עשרה... עכשיו? עכשיו את צריכה לשירותים? חכי שנגיע למזגן..ארבע כבר עשינו מזמן, לא הקשבת.. שלוש עשרה.. שלוש- בנות, לרוץ לרוץ, לחצות מהר את הדשא.. לא בא לי שמישהי תקבל כדורגל בראש.. כי זה לא נעים.. בנות! יותר מהר! אנחנו מפריעות לבנים! נגיד ששמעתי את שלוש עשרה... ארבע עשרה!!! אני מדברת לעצמי... ארבע עשרה!!! מי- טוב, כולן "פריז", כן פסלים. כמו שלמדנו היום בבוקר... לא לזוז.. ענבל, את זזה. אני יודעת שלא צעקת כי לא הגענו אלייך, מה לעשות... אני אספור... אוקי, ברוך השם, כולן עדיין איתנו.. אני מבינה שפעם ראשונה היה לכן קשה עם זה, אין ברירה..ננסה שוב מחר בבוקר.."
יום 7: "הנעדרת"
הנפשות הפועלות: - נועה 1
- 16 בנות בגילאי 6-7
- משטרת ישראל
"שלום, משטרה? אני רוצה לדווח על נעדרת. כן. נועה. אין לה שם משפחה.
תכתוב "2". בת 14, מד"צית. גבוהה, שיער שחור. נראתה לאחרונה במרכז
תפוח פיס, בעיר בפריפריה. היא הייתה בדרך להביא סנדוויצ'ים וטרופיות לארוחת
עשר. זה היה לפני 3 שעות..."
יום 10: "טעות אנוש"
הנפשות הפועלות: - נועה 1
- נועה 2 – מד"צית בת 14 (פיקטיבית)
- 16 בנות בגילאי 6-7
- אבא הסטרי של בת ג'
- אמא הסטרית של בת ו'
אני מודה. פישלתי. כמי שמעידה על עצמה שהיא אחראית ובוגרת, בעלת יכולת לדחות סיפוקים, זה לא היה צריך לקרות. אבל זה לא יקרה יותר, נשבעת. 9 ימים החזקתי מעמד וביום העשירי נשברתי. אני כל כך מצטערת.. לא בטוחה מה עבר לי בראש. אני רק זוכרת שהרגשתי שאני לא יכולה יותר, שאני עומדת להתפוצץ. לא ראיתי בעיניים, הייתי חייבת לעשות את זה. השארתי את הבנות בהפסקה עם נועה 2 והלכתי על זה... באמת, זה היה רק לכמה דקות, 3 לכל היותר. הכל קרה כל כך מהר, הרגשתי כזו הקלה אחר-כך, כאילו נולדתי מחדש.... כזה שחרור...
חזרתי לכיתה ואז זה היכה בי. 4 בנות בוכות, 12 נוספות צורחות, בובה אחת עם שיער קצוץ, ו-2 מכשירי סלולרי דחופים לי לתוך הפרצוף... אבא היסטרי מצד אחד ואמא היסטרית מצד שני: צרחות צרחות צרחות... "פתיחת תיק במשטרה על הרס של רכוש". צרחות צרחות צרחות..."רשלנות"... צרחות צרחות צרחות "הילדה שלי היא זהב.." צרחות צרחות "סגירת הקיטנה." שורה תחתונה- מה קרה???
לא יודעת. בסך הכל הלכתי לעשות פיפי...
יום 14: "בוקר טוב"
הנפשות הפועלות: - נועה 1
- גלי- מדריכה למחול
- 16 בנות בגילאי 6-7
- 24 בנות בגילאי 5-7
- הילה- רכזת קיטנה
"בוקר טוב!" מחייכת לעברי גלי, מורה למחול והטרמפ היומי שלי לקיטנה.
"מה טוב בזה?" אני תוהה בכל רם מידי. "תעירי אותי כשנגיע". "א- מחר זה נגמר"
היא מזכירה לי "ו-ב', לי זה בוקר טוב . יש לי סדנא מקצועית עם הבנות."
(בשפת הקיטנות "סדנא מקצועית" = סדנא עם מורה חיצוני= זמן חופש לנו.)
אני מקללת אותה בלב.
"בוקר טוב". אנחנו נכנסות למשרד. הרכזת בחיוך ענק. תקנו לה את סלולרי אתמול,
אפשר לחזור לנשום. "אוי, טוב שאתן פה, שאני לא אשכח. הסדנא המקצועית שלך,
גלי, בוטלה. תצטרכי לעשות איתן משהו אחר..." (איך אנחנו מתות על המשפט הזה..
גלי, בוטלה. תצטרכי לעשות איתן משהו אחר..." (איך אנחנו מתות על המשפט הזה..
בשביל זה קיים לו"ז, בכדי שיוכלו לשנות לנו אותו בכל בוקר). "את יודעת מה?
נועה, את תאלתרי איתן משהו בתיאטרון. תאחדי את המחול עם הקבוצה שלך."
נועה, את תאלתרי איתן משהו בתיאטרון. תאחדי את המחול עם הקבוצה שלך."
"שניה, יחד זה 40 בנות גילאי 5-8..."
"מה הבעיה? 40 בנות - תאלתרי איתן משהו גדול..."
*********
נ' ואני עושים מסיבת סיום. הוא- מילואים. אני- הרבה יותר גרוע. "מה תעשי קיץ
הבא?" הוא שואל אותי. "אני אגיד לך מה לא אעשה- את זה. זהו. הפעם גמרתי.
סיימתי. לתמיד.
באמת. לא משנה כמה הורים יתחננו שאחזור, שהילדים שלהם רוצים רק אותי,
לא משנה כמה יעלו את המשכורת, או שיבטיחו 5 לי מד"ציות בגיל חוקי, ושההורים
ממש לא רוצים לראות הצגה בסוף -אני עם זה סיימתי." "כן?" הוא מנסה.
"ובטוח תזכרי את כל זה עוד שנה?"
"מה זאת אומרת?" אני מחייכת. "תיאטרון שיגעון- לזכור ודבר לא לשכוח."מוקדש לקרן.
ואני חשבתי שהעבודה שלי מאתגרת...
השבמחקמקסימה כהרגלך!