A Blast from the Past

מערכון.

בחור ובחורה חולפים אחד על פני השני, מעיפים מבט קצר, ממשיכים.  היא נעמדת על 

הרציף.  כמה דקות אחר כך הוא מצטרף ונעמד לידה,   מסתכל בשעון ומבט קדימה.   

מסובבת אליו את הראש, בוחנת, חוזרת להסתכל קדימה. מוציאה מראה מהתיק.   

מסתובבת הצידה.   בודקת שאין לה כלום בשיניים.    חוזרת ובוחנת אותו שוב, מחייכת לעצמה. 

הוא מעיף בה מבט מהיר, לא מתעניין במיוחד.  שתיקה.  באה להגיד משהו, מתחרטת.   

שתיקה.  לבסוף אוזרת אומץ.

היא:      עמית! (מסובב אליה את הראש.  מופתע.) נועה... (מצביעה על עצמה.
קצת נבוכה.שתיקה) בן-ארי? (מנסה)

             (הוא בא להגיד משהו ומתחרט. שניהם מביטים קדימה.פאוזה)
              התמזמזנו שבוע שעבר...

הוא:      (שתיקה.  מביט בה במבט של  "וואלה, אה..." נבוך.)

היא:      נועה?... (מזכירה לו, עושה סיבוב במקום.)

הוא:      סירקין! (החיוך שלה מתחיל להצטמצם.  הוא מאבד ביטחון).... ויתקין?.... מוצקין?!

היא:      בן יהודה...

הוא:      בן יהודה,בן יהודה!! (היא מחייכת, שמחה שנזכר.) ליד החדר כושר שם.

היא:      קו- אופ. (מתקנת)

הוא:      קו- אופ, וואלה... דלת ירוקה, ירוק זוהר?!

היא:      בז' מתקלפת...

הוא:      (בטון sleezy ) ונתקעה המעלית...

היא:      זו קומת קרקע..

הוא:      אה.. אבל כל החתולים בדירה.. היה את העניין עם החתולים, נכון? אני זוכר!

היא:      אני אלרגית..

הוא:      (שתיקה.  נבוך.  מיואש.  מנסה שוב, בהיסוס רב.)  מזגן?...

היא:      (מחייכת) וסורגים!!

הוא:      (מבסוט מעצמו שהצליח לקלוע. בבטחון) ושותפה שלך כזו... 

             (עושה תנועה גדולה עם הידיים .  היא מתעצבנת ומצמצמת לו אותן) 

             עם שיער... ופרצוף...(מתייאש, יצא לו האוויר לגמרי) לא...? 

 )            מתרחקת ממנו. ידיה משולבות על החזה,מבט לכיוון השני. עצבנית.

             שתיקה מביכה. מכחכח בגרונו)  אז בן יהודה, מה?! איזור נחמד...