בחזרה לעתיד

כשאת יושבת עם נ' באמצע דיזנגוף סנטר, שישי בערב, בג'ימבורי שליד השירותים

ופתאום העבר שלך מחליט להופיע בלי אזהרה- זה קטע.

התרגשתי נורא.

היי! אני קוראת לו וקמה מהר.  הלב שלי מחסיר פעימה.  לא פשוט למצוא את עצמך

ככה פייס טו פייס עם העבר שמסתכל לך ישר בעיניים.

אני ממהרת לערוך היכרות. "נ' תכיר, זה נ'- בקרוב בעלי. " הם לוחצים ידיים.

מעניין איך זה מרגיש. מה הוא עושה פה? מאיפה? למה עכשיו?

אוי נו, לא יכולתי לשים על עצמי משהו יותר יפה?

אני יושבת בין העבר לעתיד שלי .  אנחנו מנהלים שיחת חולין.  זה מוזר.

שניהם מסתכלים בי, כל אחד אחרת ואני- עם כל אחד,אחרת.  מחליפים מידע.

משהו על החיים, עיסוק, טיימינג, הבחורה הנכונה... אני מסתכלת  עליו ארוכות.     

הוא יפה, העבר שלי, מרשים, מסקרן.  ואז הוא צריך לזוז. רגע, רק הגעת.

"אני אלווה אותך החוצה." . אני מציעה לו. אנחנו מתחילים ללכת.

הוא מחבק אותי.  "גבהת."

"לא גבהתי מגיל 15."  איזה עבר מבולבל. 

הוא בוחן שוב. "אבל רזית בטוח."  "רזית" אני מוכנה לקבל בשמחה.

אני מנסה לראות עצמי דרכו.  "אני נורא שמח בשבילך. אני יודע כמה חיכית לזה

וכמה זה מגיע לך ואני גם יודע שהיה מאוד חשוב לך לספר את זה לי.  מרגש אותי."  

גם אותי.  אנחנו שוב מתחבקים.   אני מוצאת שהעבר שלי מנחם.  חלק ממני רוצה

להתרפק עליו, להיאחז בו עוד קצת.  "את יודעת, זה לא סתם שנפגשנו עכשיו, ככה." 

צודק. "תודה" אני לוחשת.  "יאללה, העתיד מחכה לך. נראה טוב." הוא מחייך ונעלם.  

אחח, איזה עבר זה...

אני חוזרת לעתיד שלי.  נכנסים לאוטו.

-          "אז מה חשבת עליו?"

-          "מהסיפורים שלך, הייתי בטוח שהוא יהיה יותר יפה."

-          "נו באמת.. איך היתה הלחיצת יד שלו?"

-          "טובה."

-          "ומה עוד עבר לך בראש?"

-          "חשבתי לעצמי: 'פחחח, איזה פראייר.'"

מוקדש לנ' ו-נ', העבר והעתיד שלי שאת שניהם אני אוהבת.