מוקש!! מוקש!!



"הו כמה שרציתי כלב". (כמילות השיר של יהונתן גפן) נ' הסכים בכיף, רק הדגיש שבשביל זה
צריך קודם לגדל גינה על הגג או לעבור למושב.  "תבחרי".  אוף.

הגענו לפשרה.  אומנה.  (פשרה = מכבש לחצים של מניפולציות רגשיות כגון 
"מבטים חודרי כליות ולב  + תחנונים אין קיץ) "תגידי, ומה יקרה אם תיקשרי אליו בטירוף
ולא תוכלי להפרד לכשיאמצו אותו?"  נ' מנסה להוריד אותי לקרקע, דקה לפני שזה מאוחר מידי.
"שאני אקשר? מה פתאום? בשביל זה יש לי אותך".

הרמתי טלפון לכלביה ברידינג  ועד מהרה הצטרפו אל משכננו הקט שתי גורות כלבים מתוקות
(מגור אחד זה נהיה שניים- ככה זה כשטובים במשא ומתן) והפכו אותנו למשפחה.

והנה לכם כמה סימנים שאתם הורים טריים:

1.      אתם לא מפסיקים לצלם את הגוזל. חמישים פריימים מכל פוזה אפשרית ואז שולפים את התמונות גם אם לא התבקשתם.  "פה הוא ישֶן.  וגם פה.  וגם פה. חמוד." 
2.      השיחות ביניכם מצטמצמות לנושא אחד : הילד.
"תגידי,  הוא אכל כבר?"
"קניתָ מגבונים?"
"מאמי, זהירות! מוקש!! מוקש!!"
"טוב, תורֶך לקום אליה." "איך אני אקום אליה אם אני ישנה?? אתה לא רואה שאני באמצע חלום?"

3.      השיחות עם שאר העולם מצטמצמות לנושא אחד: הילד.
"בואנה, אחי, איזה  יום עבר עליי.  אני גמור מעייפות. בשש בבוקר האוטו התחיל לעשות
רעשים מוזרים.  הבאתי אותו למוסך.  כנראה בעיה במנוע, אנאערף. 
"מה אתה אומר?! זה בדיוק מה שקרה לי.  בשש בבוקר הילד מתחיל לעשות רעשים מוזרים. 
הבאתי אותו לטיפת חלב. כנראה בעיה במעיים, אני יודע... " 
4.      הדברים הקטנים מרגשים אתכם.  נגיד שהקקי שלו הפך למוצק.
5.      מכירת הכליה תמורת דקת שינה נשמע כמו עסקה מעולה.  שווה לברר.

בהתחלה נ' דגל בגישה המציאותית והמפוקחת יותר ושיחק אותה "קשה להשגה",
בעוד שאני צללתי פנימה head on .

"איך נקרא להן?"
"אולי עדיף בלי שמות, חבל..."
"נכון.  עדיף בלי.  Once you name ‘em, this is it!
"יופי"...
"אלף ושמיינה! סגור!

זהו, התאהבתי. 

"אָלף" :
סימנים מזהים: רזה. פרווה לבנה על האף.
אוהבת:            ביצה קשה, לגרד סיד מהקיר, להתכרבל.
לא אוהבת:      לרדת מדרגות וכשאומרים לה איפה לעשות פיפי.

"שְמְיינֶה" :
סימנים מזהים:  עבת בשר, אוזן ימין מקופלת.
אוהבת:             לאכול, לאכול, להשתולל ולאכול.
לא אוהבת:       כשלוקחים לה את הצלחת ולישון יותר משעתיים רצוף.

זה לא שלא היו משברים:

-          "אמא, אמא, בואי לשחק איתי.
-          "מה?? מה קרה? מה השעה? 4 בבוקר, נו באמת...
-          "אמא, נו, בואי, בואי, בואי, בואי, בואי.. אמא, את באה?? את באה אמא?   נו, בואי.
       תראי איך אני קופצת וגם מקשקשת בזנב.  אין, אני כזו חמודה שאין                                    
      דברים כאלה..  תראי איך את הופכת לשלולית... אמא!!
-          "אמא עייפה, תחזרי למיטה חמודה..."
-          "אבל אני בכלל לא עייפה.. ישנתי כבר שעתיים שלמות  ועכשיו אני מוכנה לשחק.
        אוף, משעמם לי.."
-          "אולי תעסיקי את עצמך לבד, אה? ותני לי עוד חמש דקות?"
-          "כבר הספקתי להשתין חמש פעמים, רק אחת על העיתון- "
-          "אוי, שתהיי לי בריאה! בדיוק עשיתי שם ספונג'ה...
-          "וגם אכלתי את הסוודר הירוק שלך, זה שאבא שונא.  אה וגם הרסתי את הטפט הורוד
       בחדר אמבטיה.. אבל זה לא אשמתי.  אבא שכח לסגור את הדלת... נו!!!
-          "טוב, טוב, הנה אני קמה... ניג'סית"
-          "יש יש!!! רק תזהרי כשאת דורכת.. השארתי לך חבילה ריחנית בכניסה."

אחרי 12 יום של הנ"ל, חטפתי התמוטטות עצבים ונ' פרגן לי לילה חופשי אצל אחותי.
שבוע אחר כך, החזרתי לו טובה ופתחתי במבצע: "נעשה הכל בכדי שאבא יוכל  להמשיך לישון". 
זה כלל נועה אחת,  מזרון על הרצפה, בין העיתונים והפיפי, וכמות נכבדת  של תחנונים לקצת שקט.  
ככה זה כשאוהבים.

אבל מה זה מחסור בשעות שינה לעומת זה:
נ' ו-א' צופים במשחק הראשון בסדרה ניקס-בוסטון

בתוכנית של אורלי וגיא- אבק כוכבים זה כאן




חיינו משבוע לשבוע, מ"יום אימוץ" אחד, למשנהו.  הראש שלי קיווה שיגיעו האנשים הכי טובים ביקום שיבטיחו לבנותיי משכן קבע מדהים.  הלב שלי קיווה שלא. כך עבר לו חודש. (כמעט) ובסוף זה קרה. הן אומצו ועזבו אותנו. והדמעות שנשפכו אצלי יכלו למלא את כל הכינרת עד שנת 2050. במינימום.

ואחרי הספונג'ה המי יודע כמה ואחרי שהוחזרו כל הרהיטים למקומם הטבעי, הבית רגוע.  כאילו לא היה מעולם. (גולה בגרון) ואפשר לישון בשקט.  (האומנם?)

"מאמי,  אני יכול להשתין על הרצפה, אם זה יעזור לך לגעגועים".  חמוד.

יש הרבה שיגידו שאם הבית פתאום שקט לי מידי, זה אומר שאני רוצה ילד.
לדעתי - אני פשוט רוצה כלב...


סרטון המוקדש לבנות: (מאמא ואבא)

תגובות

  1. אוי, הגעגועים... (אבל לא לשלוליות בלתי צפויות)

    השבמחק
  2. מקסים!
    אגב, לדעתי הפתרון של להשתין על הרצפה בהחלט יכול להקל על הגעגוע. לכו על זה!

    השבמחק
  3. מתוקים!
    באמת צילמתם אותם המון, חחח

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה