הו בייבי

הכל התחיל אי שם באביב 2015, בהריון נחמד ופוטוגני למדי שהמשיך והמשיך והמשיך.
להלן משפטים שאישה בהריון מתקדם, (מאוד מאוד מתקדם, כל כך מתקדם שכבר היה צריך להסתיים שבועיים  לפני כן ) לא צריכה לשמוע:
-          "מה??? עוד לא ילדת? אפילו יונית לוי/ קים קרדשיאן / ג'יזל כבר ילדה..." (וואלה? איזה יופי.  אני באמת צריכה להתקשר לאחל מזל טוב.)
-          "מה?? עוד לא ילדת?  מדברים על זירוז? אויש, תשתדלי לא להגיע לזה..." (ברור, כי זה ממש תלוי בי)
-          "מה?? עוד לא ילדת?? לא יודעת, לי סקס ממש עזר!" (מקסים.  לי לא.)

אפילו נ', האחראי על המחדל הזה, ניסה לעודד: "מאמי, בסוף תוכלי לכתוב על זה ספר – "הציר הסדיר – איך מה ולמה? תהיות ושאלות" (כן.  וספר ההמשך יהיה -  never again. לזכור ודבר לא לשכוח)

"אז איך עברה הלידה?"
בגדול, ככה:
פתיחה של 1: "אני מרגישה מוזר, אולי זה צירים?"
פתיחה של 2: " יאיי, זה צירים! (אנחת רווחה)  מאמי, תלחץ על האפליקציה. איפה הכדור?"
פתיחה של 3: " עברו שעתיים? בוא נצא לבי"ח. אאוץ'. לא, אני בסדר. אפשר ברגל. 
פתיחה של 4: תביא ת'אוטו!!!!
פתיחה של 5: מה זאת אומרת לעלות  לבד לחדר לידה? איפה האלונקה? כיסא גלגלים? קלנועית?
פתיחה של 6: את הילד הבא אנחנו מאמצים!!! לא מעניין אותי! מה אתה מחייך?
פתיחה של 7: תשיג לי אפידורל ע-כ-ש-י-ו!!!!
פתיחה של 8:  הצילו! הצילו!!!
פתיחה של 9: #$@&%^*!!!!  תן יד!! לא, אל תיגע בי!
פתיחה של 10:  מה ללחוץ?? לא סיימנו??
15 דק'. מזל טוב, את אמא.
WHAAAAAT?
*כל התיאור הנ"ל לקחה 5 וחצי שעות ויש הטוענים שהייתי היולדת המצטיינת של הערב

שירת הסירנה
"מאמי, בוא נלך לישון.  ממש מאוחר." אני מפהקת.
נ' מרים את הראש.  "שש ועשרים." 
"בבוקר?"
"בערב."
"אה".
אנחנו שרועים על הספה.  עם נעליים.  למקרה שתהיה הקפצה. 
"איזה יום היום?"  אני משפשפת את העיניים. 
"אנא'ערף...  שלישי? רביעי? מתי היה חנוכה?  אנחנו בפברואר כבר?"

פתאום, בלי שום אזהרה, נשמעות הסירנות.  נ' מזנק לכיוון העריסה ראשון. אני מגבה מאחור.  כדור פיזיו, אור, מוזיקה, תנוחת "פוקי הנמר".  ומשחק הניחושים מתחיל.  אולי הפעם, רק הפעם, ננצח.
זה גזים? זה צומי? רעבה? עייפה? חם לך? קריר? זה הזווית? תרים אותה.  חיתול? תוריד קצת.   לקפוץ? לשכב? לרקוד? מוצץ? בקבוק?  ציצי? אולי של אבא? ­­­­­­­לשיר לך? משהו ספיציפי? שמעי בדיחה. גם לא?? בחייאת, תני רמז!...

"כמה זמן עד שהיא מגיעה לגיל 18???? נ' מנסה להתגבר על הרעש.
" 18 שנה פחות חודש".

טובים השניים מן האחד?
לילה.  בכי. רעש. טינג. אני מתיישבת בתשעים מעלות.  פוקחת עין אחת בקושי.  השניה דבוקה לעצמה ממש חזק.  2 וחצי.  כּוּסוֹמו. "אני באה, אני באה." אני ממלמלת לעצמי.  הגוף שלי מסרב לזוז.  כּוּסוֹמו.
"שקט! שקט!!!" אני שומעת אותו צועק לכיוון הסלון. בעלי במטבח.  אני מזהה לפי הרשרושים של החפיסת שוקולד.  "הנשנשת וגם סיימת?" אני ממלמלת לעצמי. כּוּסוֹמו.
מתרוממת.  מדדה בחושך.  בום.  נתקעת בקיר.  בום.  נתקעת בדלת.  נעמדת מולו.  מרוטה. 
"מה, התעוררתְ?" (מפתיע. אני יודעת)  "טוב, אם את כבר פה, את מוזמנת להתמודד עם הבכי.  אני מותש."  הוא הולך למחשב.  אחלה.
אני מתיישבת על השטיח ומנסה לתת לקטנה מוצץ. עדיין בכי.  כשהעין הדבוקה שלי משתחררת אני מגלה שזו לא הקטנה וזה לא מוצץ...  כּוּסוֹמו.
מחליטה להחליף לה.  
החדשות הטובות: נמצאה הגרב האבודה מהערב.
החדשות הרעות: נמצאה הגרב האבודה מהערב... בתוך החיתול.
" כּוּסוֹמו!!!" 
נ' מציץ. "את יודעת, מאמי, אנחנו עובדים ממש טוב ביחד.  כשאחד מאיתנו רוצה לזרוק אותה מהחלון, השני פשוט סוגר את החלון..." 

עד עכשיו למדתי ש...
הכל בסדר. 
שום דבר לא בסדר. 
בעלי מדהים. 
לפעמים עדיף לעבוד לבד. 
יש לי טונה של סבלנות. 
עד גבול מסוים. 
שאני מצליחה למתוח אותו יפה.  
לאפה כבר לא מנחמת אותי וחבל. 
כולם עוזבים את תל-אביב בסוף.  וחבל. 
פלוצים  תמיד מסריחים.  גם כשהם של התינוקת שלי
אני יכולה לבכות 6 שעות רצוף.
אבל חצי דקה זה גם טוב.
לישון זה השחור החדש.
צריך לחגוג את הדברים הקטנים. שלה אבל גם שלי.
אין לי טחורים.
הצלחתי לעשות קקי.
לסימילאק יש טעם של סיד.
אני שונאת את המשפט: "אל תרגישי אשמה"
אני לא.
ברוך בורא המטרנה, המוצץ והקפה שחור.
הבת שלי זה הדבר החמוד ביותר בעולם.
אני לא אובייקטיבית.
  

*רוצים עוד סימנים שאתם הורים טריים? לחצו כאן. 














תגובות

  1. נועהלה את אמא מהממת,כותבת מצחיק וחינני.בזכותכם אני סבתא מאושרת המאוהבת קשות במאיה שלכם

    השבמחק
  2. בפוסט נפלה טעות סופר:
    במקום "לסימילאק יש טעם של סיד" צריך להיות "לסימילאק יש טעם של סיד פג תוקף סוג ז".
    טל"ח

    השבמחק
  3. למה אני תמיד בוכה מהפוסטים שלך..? למה?? אוהבת אותך מאוד :)

    השבמחק
  4. נועהלה מקסימה...שהכל יעבור בבריאות ובטוב..ולא נעים לעדכן שגם ב 18 לא קל....

    השבמחק
  5. נועה, אני מתגעגעת אלייך!!!!!! פוסט מוצלח ביותר. כל כך אמיתי ונכון.... כולנו עוברים את זה גם אם יש כאלה שלא רוצים להודות באמת הכואבת....

    השבמחק
  6. נועהל'ה, איזה כיף שחזרת לבלג (levaleg), עוד משהו שחוזר למקומו הנכון. את כותבת מצחיק ומקסים! ותזכרי שמאיה תוכל יום אחד לקרוא הכל...

    השבמחק
  7. אין את פשוט מדהימה , כותבת מדהים ...
    קרעת אותי מצחוק .. כל כך נכון ואמיתי ...

    השבמחק
  8. ומה שכמעט נשכח: כמו שסבתא לאה (שלי) הייתה אומרת: מאיה היא ילד גאון יהודי רגיל.
    סבא יובל

    השבמחק
  9. ומה שכמעט נשכח: כמו שסבתא לאה (שלי) הייתה אומרת: מאיה היא ילד גאון יהודי רגיל.
    סבא יובל

    השבמחק
  10. ילדה שלי, את מחזירה אותי אחורה 33 שנים, כשהייתי מבולבלת לגמרי ממך... איזה תענוג :) ואיזה כיף שאפשר לומר ממרחק "הכל בפרופורציות"... המרחק משכיח וזה מזל גדול, אחרת האנושות היתה נגמרת עוד קודם לכן. שוכחים וממשיכים הלאה לעוד דברים מדהימים שהחיים מציעים . ואמא שלך תמיד כאן לידך.

    השבמחק
  11. והכתיבה שלך - כמו תמיד מצחיקה ושנונה. ושמישהו כבר יגלה אותך !!!

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה