היעוד שלי... (השלימו את המשפט)

"היום יום הולדת, היום יום הולדת היום יום הולדת ל..."

מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? 

"אבל אני כבר גדולה... לא יודעת.. בסדר?" 

פוסט בסימן יומולדת 28.

היעוד שלי ואני החלטנו לשחק במחבואים.  הוא ממש רצה להתחבא ראשון. 

(בינינו, ברור שיותר קל להתחבא ולעיתים גם יותר כיף).  ויתרתי לו.  מה אכפת לי? משחק ילדים..

פה היתה הטעות שלי. הוא לקח את זה ממש ברצינות.  לא יודעת לאן הוא נעלם. 

"יעוד! יעוד!" אני קוראת לו והוא, המעצבן, מתעקש להתחבא... להישאר רחוק מן העין.. ומן הלב..

"כל העומד מאחורי ומלפני ומצדדי הוא העומד, אחת שתיים, שלוש..".  אין תגובה. 

"נו, אתה מרמה, אסור להתחבא לכל כך הרבה זמן. טוב, אם אתה לא מופיע עכשיו, אני הולכת 

ומוצאת לי אחד אחר, יותר טוב מימך", אני מאיימת.  שקט.  

התיישבתי על הספה.  התחלתי לחפור עמוק בתוך הראש ובנשמה. זה היה מעייף. 

אם הייתי במקומו, איפה הייתי נמצאת...?  אולי הוא לא רוצה שימצאו אותו? אולי הוא מעדיף 

שיעזבו אותו בשקט? 

"גם כן זה" חשבתי.  "אי אפשר לסמוך עליו..."

בן זוגי נכנס הביתה.  "מה את עושה?"

"אני לא מוצאת את היעוד שלי."  עניתי.

"רוצה שאעזור לך לחפש?"

"אתה לא יכול לעזור לי לחפש אותו.  הוא שלי.   מספיק יש לך את הדסטיני שלך 

 על הראש.   מה שלומו ?"

"בחופשה ללא תשלום, לזמן בלתי מוגבל כרגע. אני צריך לנסות להשיג אותו, באמת."

לא היתה ברירה, יצאתי לחיפושים נרחבים.

תליתי מודעות ברחוב על כל העצים:  "אבד היעוד של נועה ב. המוצא הישר יבוא על שכרו." 

הייתי מוכנה לשלם הרבה כסף בכדי למצוא את אותו.  יעוד טוב לא הולך ברגל..

אף אחד לא התקשר.  בעצם התקשרו רק פעם אחת בכדי לשאול אם המודעה על המקרר ששמנו 

ביד 2 עדיין רלוונטית.  לא רלוונטית.  מקרר במצב מצוין ב 200 שקל קשה למצוא בתל אביב.

הגעתי למודיעין. (Information)

-  "שלום!  מטרות חיים- באיזה כיוון?"

-  "לא שמעתי... דברי לתוך החור!"

-  "ה-י-ע-ו-ד?! אני מחפשת אותו כבר כמה זמן..."

- "הבנתי, הבנתי.  את מאלה, אה?" (בזלזול)

- "סליחה??"

- "מה-'לא מוצאים'.  זה לא בריא, את יודעת." (בטון גוער)

- "טוב, אני בטוחה שאני לא היחידה... איך אני-"

- "אבידות ומציאות" קומה אחת למעלה, אבל לא הייתי בונה על זה.  עד כמה שידוע לי יש שם רק

    זיכרון, שמיעה, שמחת חיים וחוש הומור.  מי שנתקל ביעוד, כל יעוד, לא ממהר לדווח ולהחזיר 

אם את מבינה למה אני מתכוונת..."

הבנתי.  מושא חיפושי הנמרצים באמת לא היה שם.  החלטתי לשנות גישה.  אם אני לא מוצאת אותו, 

פשוט אקנה לי חדש.  הרבה דברים אפשר לקנות היום בכסף.

נכנסתי לחנות הכי גדולה בקניון. ניגשתי למוכר.

אני: "סליחה, יש לך אולי יעוד?

מוכר: "את שלי הבאתי פרטי מהבית." הוא מחייך.  "אבל יש לי פה כמה, תלוי מה את רוצה." 

    אני:  "אני מחפשת אחד מספק שירגש אותי,יאתגר אותי, יעניין אותי.."

    מוכר:  "הרבה דרישות יש לך...

    אני:  "כן, משהו גדול מהחיים וייחודי, אמיתי, הרפתקני, מסוקס כזה.. עם סקס אפיל,   

            תוצרת חוץ אולי? משהו מאוד אני כזה.  בשבילי!  את המידות שלי אתה צריך??"

    המוכר נראה מבולבל. "חמודה, כאן זו חנות רשת, את יודעת, ייצור המוני... את רוצה חנות 

    מעצבים, תפור למידותייך, לכי לצפון דיזנגוף... איפה שיש שמלות כלה.. אולי שם 

    תמצאי אותו."

   ....

   המממ.. יכול להיות שזה רמז?

   חזרתי הביתה מותשת.

   איך נתתי לו להתחמק ככה? מה אם לא אמצא אותו בחיים? הוא דואג לי כמו שאני דואגת לו? 

   אולי הוא קורא לי ואני לא שומעת...

 בשתי בקשות קטנות:"Big  Guy, upstairs"     אז לכבוד יום הולדתי המתקרב, החלטתי לפנות אל 

   "אלוהים היקר,  

   תעשה טובה-  תן לי כיוון כלשהו ועוד קצת זמן."

   אמן.

   מוקדש לכל המחפשים.